מה קורה כשזוג מתחיל לריב בצעקות באמצע מסעדה או אולם אירועים לפני כולם?
תשומת הלב של הנוכחים תופנה אליהם והם יהפכו, בעל כורחם, לנושא השיחה לכמה רגעים של זוגות רבים, למרות שאיש מהנוכחים לא זכה להכירם לפני כן ולא משנה אם ישנו איזו דמות אחמ"ית מפורסמת, שנמצאת באותו רגע באולם....
ומה אם הזוג ביים את הריב ?
במקרה כזה, ההצגה היא על חשבוננו...
קחו שתי מפלגות שינהלו וויכוח על נושא אחד עקרוני שידווח בכול כלי התקשורת, כמו לדוגמה, בעד ונגד נסיגה מיהודה ושומרון, בעד ונגד הפרטת מערכת החינוך, בעד ונגד ייצוא הגז ועוד ועוד…
ותראו כיצד העם מתחלק לשני מחנות, אחד לצד של ה"בעד" והשני לצד של ה"נגד".
איש לא יתמוך במפלגה אחרת שלא לקחה חלק בוויכוח והאזינה לו מהיציע…
כך למשל, מפלגת "עצמה לישראל", שלא נטלה חלק בוויכוח על המחאה החברתית בבחירות של 2013, לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה לכנסת... .
הבעיה מתחילה כששני המפלגות שכול אחד מהם מיצג דעה פוליטית מנוגדת לשנייה, למעשה שייכת לאותם ה"בעלים", היינו, שני המפלגות, שהם תחת אותו ארגון, שמימן אותם וייסד אתם.
מטרת הארגון שעומד מאחורי שני מפלגות שזהות באג'נדה שלהם ובקו המחשבה, אבל מביעות בסוגיות מרכזיות, דעות מנוגדות לכאורה זו מזו, היא להביא מקסימום מצביעים ותומכים לשני מפלגות אלו.
את השיטה הזו המציאו האמריקנים בארה"ב והיא יובאה לארץ, בסיוע של יועצי בחירות אמריקנים.
ישנם המון דוגמאות שהציבור נחשף להם בשנים האחרונות שיכולים להמחיש את השיטה.
הדוגמה המובהקת והמוכרת לכולם, היא מערכת הבחירות לכנסת בשנת 2004.
אריאל שרון, יו"ר הליכוד, מתנגד לנסיגה מגוש קטיף והקמת גדר הפרדה שאלו היו הרעיונות שהעלה במהלך מערכת הבחירות, עמרם מצנע, יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה.
הסוף ידוע לכולם: אריאל שרון נבחר להרכיב את הממשלה שבמהלכה, הוא מיישם דווקא את מצע הבחירות של עמרם מצנע . לינק כאן.
השיטה קיימת ופועלת כול הזמן ובכול רגע נתון:
את מפלגת יש עתיד הקימו שלמה דוברת ודב לאוטמן ז"ל שניהם בכירים בהנהלת הקרן לישראל חדשה.
בין חברי המפלגה, נמנים גם שר החינוך שי פירון , שאף הוא היה מנכ"ל עמותת הכול לחינוך, שדב לאוטמן ז"ל עמד בראשה ובין חבריה הייתה רחל ליאל, מנכ"לית הקרן לישראל חדשה..
גם מפלגת התנועה הוקמה ע"י "התנועה הירוקה", עמותה ששייכת לקרן החדשה.
אז הנה לכם מערכת בחירות שבסיומה נבחרו לכנסת, שני מפלגות: מפלגת התנועה ומפלגת יש עתיד, שלשניהם יש את אותו "אבא ואימא", שהם הקרן לישראל חדשה.
הצליחה הקרן לישראל חדשה הצליחה להחדיר כמה פעילים שלה למפלגות נוספות.
חברת הכנסת סתיו שפיר, וחברת הכנסת מרב מכאלי,
שניהם פעילות מטעם הקרן לישראל חדשה במפלגת העבודה.
ויש כמובן דוגמאות נוספות. שלרוב קשה להוכיח אותם והם מתגלים בדיעבד, לאחר תקופה, כשהאירועים חולפים ואז צפות ועולות העדויות מהשטח…
השיטה הזו מאפשרת לבעלי הבית לשלוט במהלכים הפוליטיים ולהבטיח את שלטונם.
ממש כמו בקזינו אחד ענק, בו ציבור הבוחרים, לא תמיד מרוצה מהתוצאות, לעתים הוא מפסיד ולעתים מרוויח, אבל "הבית" תמיד מנצח.
במצב כזה שואלים אותי מה נשאר לנו לעשות בתוך משחק ה"מטריקס" הזה.
בעיקרון המשחק ברובו הוא משחק מכור.
ישנם כשניים שלושה שחקנים מרכזיים, שאת רובם אתם מכירים: ג'ורג סירוס והקרן החדשה, שלדון אדלסון, מרטין שלאף...
כול אחד ואחד מקהל המצביעים, שיושב בבית וניזון מכלי התקשורת, שאף היא לא בהכרח משקפת את מה שמתרחש באמת במקומותינו, צריך תמיד לאתגר את עצמו ולא לקבל את המציאות כפי שהיא כמובנת מאליה.
תשומת הלב של הנוכחים תופנה אליהם והם יהפכו, בעל כורחם, לנושא השיחה לכמה רגעים של זוגות רבים, למרות שאיש מהנוכחים לא זכה להכירם לפני כן ולא משנה אם ישנו איזו דמות אחמ"ית מפורסמת, שנמצאת באותו רגע באולם....
ומה אם הזוג ביים את הריב ?
במקרה כזה, ההצגה היא על חשבוננו...
קחו שתי מפלגות שינהלו וויכוח על נושא אחד עקרוני שידווח בכול כלי התקשורת, כמו לדוגמה, בעד ונגד נסיגה מיהודה ושומרון, בעד ונגד הפרטת מערכת החינוך, בעד ונגד ייצוא הגז ועוד ועוד…
ותראו כיצד העם מתחלק לשני מחנות, אחד לצד של ה"בעד" והשני לצד של ה"נגד".
איש לא יתמוך במפלגה אחרת שלא לקחה חלק בוויכוח והאזינה לו מהיציע…
כך למשל, מפלגת "עצמה לישראל", שלא נטלה חלק בוויכוח על המחאה החברתית בבחירות של 2013, לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה לכנסת... .
מטרת הארגון שעומד מאחורי שני מפלגות שזהות באג'נדה שלהם ובקו המחשבה, אבל מביעות בסוגיות מרכזיות, דעות מנוגדות לכאורה זו מזו, היא להביא מקסימום מצביעים ותומכים לשני מפלגות אלו.
את השיטה הזו המציאו האמריקנים בארה"ב והיא יובאה לארץ, בסיוע של יועצי בחירות אמריקנים.
ישנם המון דוגמאות שהציבור נחשף להם בשנים האחרונות שיכולים להמחיש את השיטה.
הדוגמה המובהקת והמוכרת לכולם, היא מערכת הבחירות לכנסת בשנת 2004.
אריאל שרון, יו"ר הליכוד, מתנגד לנסיגה מגוש קטיף והקמת גדר הפרדה שאלו היו הרעיונות שהעלה במהלך מערכת הבחירות, עמרם מצנע, יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה.
הסוף ידוע לכולם: אריאל שרון נבחר להרכיב את הממשלה שבמהלכה, הוא מיישם דווקא את מצע הבחירות של עמרם מצנע . לינק כאן.
השיטה קיימת ופועלת כול הזמן ובכול רגע נתון:
את מפלגת יש עתיד הקימו שלמה דוברת ודב לאוטמן ז"ל שניהם בכירים בהנהלת הקרן לישראל חדשה.
בין חברי המפלגה, נמנים גם שר החינוך שי פירון , שאף הוא היה מנכ"ל עמותת הכול לחינוך, שדב לאוטמן ז"ל עמד בראשה ובין חבריה הייתה רחל ליאל, מנכ"לית הקרן לישראל חדשה..
גם מפלגת התנועה הוקמה ע"י "התנועה הירוקה", עמותה ששייכת לקרן החדשה.
אז הנה לכם מערכת בחירות שבסיומה נבחרו לכנסת, שני מפלגות: מפלגת התנועה ומפלגת יש עתיד, שלשניהם יש את אותו "אבא ואימא", שהם הקרן לישראל חדשה.
הצליחה הקרן לישראל חדשה הצליחה להחדיר כמה פעילים שלה למפלגות נוספות.
חברת הכנסת סתיו שפיר, וחברת הכנסת מרב מכאלי,
ויש כמובן דוגמאות נוספות. שלרוב קשה להוכיח אותם והם מתגלים בדיעבד, לאחר תקופה, כשהאירועים חולפים ואז צפות ועולות העדויות מהשטח…
מידע נוסף כאן וכאן.
כשחברת הכנסת תמר זנברג, פעילת בקרן החדשה לישראל וח"כ עמרם מצנע, שניהם פעילים בקרן לישראל חדשה, יצאו בהתקפה כנגד שר החינוך שי פירון, על תוכנית של עמותת "הכול לחינוך", שבבעלות הקרן לישראל חדשה, שדורשת הפרטה במערכת החינוך והעברת כספים לעמותות קבלן שכולם חברות בתאגיד IVN, ששייך לקרן החדשה.
הם למעשה ניהלו קרבות בתוך "המשפחה", יד ימין נאבקה ביד שמאל...
בצורה כזו מפלגים את העם בין כמה מחנות שאת כולם מנהלת הקרן לישראל חדשה, מה שמאפשר לה לשלוט בתהליכים הפוליטיים ולהוביל מהלכים עם קונצנזוס רחב בעם.
כיצד אפשר לנצל את המהלכים האלו כדי להעביר חוק בחקיקה בכנסת?
שולחים את אחד מחברי הכנסת מטעם עם הצעת חוק "הזויה" שכול שאר חברי הכנסת ובמיוחד המפלגה היריבה ששייכת לאותה "משפחה", תתנגד לה .
שני המפלגות נכנסות לעימות שבסופו של דבר בעקבות משא ומתן מתוקשר, הם יגיעו לפשרה שבעצם היא הצעת החוק שאותה ביקשו הגוף את שני המפלגות להעביר מלתחילה...
גם בנימין נתניהו ראש משלת ישראל למד את "הפטנט" הזה, הרי אף הוא התחנך על ברכיה של אמריקה.
בצורה כזו הוא הצליח להעביר בממשלתו את ההחלטה בשנת 213, לשחרר מחבלים עם דם על הידיים, בהתאם לדרישתו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, כשאת ההפגנות של המתנגדים לשחרור מחבלים, ניהלו פעילים מטעמו ואנשי שלומו מאחורי הקלעים.
זו הסיבה שההפגנה הראשונה כנגד "הפעימה" הראשונה לשחרור מחבלים,
לא התקיימה במוצאי השבת בכיכר רבין בתל אביב בפני קהל גדוש, כי אם למחרת, ביום ראשון, בשמונה בבוקר, מול הכנסת.
לא הגיעו יותר מ30 מפגינים, אבל זה הספיק כדי לייאש את המוחים בימין שהתנגדו לנסיגה ולרכך את חברי הממשלה שהתנגדו לעסקה שרקם נתניהו עם ג'ון קרי.
כשחברת הכנסת תמר זנברג, פעילת בקרן החדשה לישראל וח"כ עמרם מצנע, שניהם פעילים בקרן לישראל חדשה, יצאו בהתקפה כנגד שר החינוך שי פירון, על תוכנית של עמותת "הכול לחינוך", שבבעלות הקרן לישראל חדשה, שדורשת הפרטה במערכת החינוך והעברת כספים לעמותות קבלן שכולם חברות בתאגיד IVN, ששייך לקרן החדשה.
הם למעשה ניהלו קרבות בתוך "המשפחה", יד ימין נאבקה ביד שמאל...
בצורה כזו מפלגים את העם בין כמה מחנות שאת כולם מנהלת הקרן לישראל חדשה, מה שמאפשר לה לשלוט בתהליכים הפוליטיים ולהוביל מהלכים עם קונצנזוס רחב בעם.
כיצד אפשר לנצל את המהלכים האלו כדי להעביר חוק בחקיקה בכנסת?
שולחים את אחד מחברי הכנסת מטעם עם הצעת חוק "הזויה" שכול שאר חברי הכנסת ובמיוחד המפלגה היריבה ששייכת לאותה "משפחה", תתנגד לה .
שני המפלגות נכנסות לעימות שבסופו של דבר בעקבות משא ומתן מתוקשר, הם יגיעו לפשרה שבעצם היא הצעת החוק שאותה ביקשו הגוף את שני המפלגות להעביר מלתחילה...
ג'ורג' סורוס מול שלדון אדלסון
בצורה כזו הוא הצליח להעביר בממשלתו את ההחלטה בשנת 213, לשחרר מחבלים עם דם על הידיים, בהתאם לדרישתו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, כשאת ההפגנות של המתנגדים לשחרור מחבלים, ניהלו פעילים מטעמו ואנשי שלומו מאחורי הקלעים.
זו הסיבה שההפגנה הראשונה כנגד "הפעימה" הראשונה לשחרור מחבלים,
לא התקיימה במוצאי השבת בכיכר רבין בתל אביב בפני קהל גדוש, כי אם למחרת, ביום ראשון, בשמונה בבוקר, מול הכנסת.
לא הגיעו יותר מ30 מפגינים, אבל זה הספיק כדי לייאש את המוחים בימין שהתנגדו לנסיגה ולרכך את חברי הממשלה שהתנגדו לעסקה שרקם נתניהו עם ג'ון קרי.
ממש כמו בקזינו אחד ענק, בו ציבור הבוחרים, לא תמיד מרוצה מהתוצאות, לעתים הוא מפסיד ולעתים מרוויח, אבל "הבית" תמיד מנצח.
במצב כזה שואלים אותי מה נשאר לנו לעשות בתוך משחק ה"מטריקס" הזה.
בעיקרון המשחק ברובו הוא משחק מכור.
ישנם כשניים שלושה שחקנים מרכזיים, שאת רובם אתם מכירים: ג'ורג סירוס והקרן החדשה, שלדון אדלסון, מרטין שלאף...
כול אחד ואחד מקהל המצביעים, שיושב בבית וניזון מכלי התקשורת, שאף היא לא בהכרח משקפת את מה שמתרחש באמת במקומותינו, צריך תמיד לאתגר את עצמו ולא לקבל את המציאות כפי שהיא כמובנת מאליה.
