חפש בבלוג זה

יום רביעי, 15 ביולי 2015

התוכנית להפלה של חברת הבניה חפציבה שהייתה חברת הבנייה מס 4 בישראל .

           איציק מגרפתה (ראשון מימין)


פוסט אורח, מאת איציק מגרפתה:
הפוסט פורסם לראשונה בפייסבוק: לינק

ב 2003 נחשפתי לראשונה לתכנית ההפלה של חברת "חפציבה" שהייתה חברת הבנייה מס 4 בישראל ושבאותו הזמן הקימה את שכונת 'מתתיהו מזרח' במודיעין עילית על אדמות הכפר בילעין אותם רכשה בכסף מלא מבעליה הערבים.



איך בדיוק?ארגון האנרכיסטים באמצעות בא כוחם עו"ד מיכאל ספרד שכנעו מס בעלים ערבים של חלקות מובלעת קדמית בהיקף של 5% מכלל מתחם השטח שרכשה חפציבה להגיש בג"צ נגד משרד הביטחון בעניין תוואי הגדר, כלומר כל בקשתם הייתה להסיג את הגדר מערבה באופן שלא יותיר את 'המובלעת הקטנה' מחוץ לגדר ובכך תימנע מהם גישה ישירה אל השטח שבבעלותם.



לפי הגיון זה ,במידה ובג"צ יקבל את עתירתם תוזז הגדר מערבה ופרויקט 'מתתיהו מזרח' יישאר בשטח שמעבר לגדר ,קרי,בשטח הפלסטיני ואז בטבעיות תקרוס תוכנית הבניה ,שהרי מי ירצה לגור מעבר לגדר?
אנלוגית להפלת מגדלי התאומים באולרים של 2.5 שקל עם גורם ההפתעה ,גם כאן ,פשוט כל כך ,הגיוני כל כך ,קל כל כך.
בתנאי אחד.
שבג"צ אתך.

את ששמעתי השמעתי אבל גם אני לא האמנתי ,לפעמים אפילו התביישתי לצטט אנרכיסטים שאוכלים תרד עושים יוגה ומספרים לך שהם מדברים עם בודהה הנסתר שברא את העולם כמו השיעים שעיקר יסוד אמונתם מבוסס על שיחות עם המהדי הנעלם המתחבא בעליית הגג זה 1300 שנה.
אבל זה קרה.


גם אם לאט ובשלבים תהליכיים כדי להקהות ולשתק מראש בקורת ציבורית גדולה שהייתה עשויה להתעורר על החלטה הרסנית ובלתי מידתית בעליל זו של בג"צ.

בעתירה הראשונה הם קיבלו צו ביניים על עצירת עבודות הגדר עד להחלטת קבע וכתוצאה ישירה מכך הבנקים הקפיאו את קו האשראי לחברת חפציבה שהקפיאה גם היא את הבניה בפרוייקט הדגל ונאלצה להזדקק לחסדי השוק האפור כדי להישאר עם הראש מעל המיים ולהבטיח את הישרדותם של הפרוייקטים האחרים.

מיד לאחר מכן החלו האנרכיסטים בקיום מערכת של הפגנות מחאה 'בלתי אלימות' סוערות מידי שישי בבילעין מלווה בתהודה תקשורתית ארצית ובינלאומית רבה שהעניקה רוח גבית חזקה לעתירה.
שלוש שנים לאחר מכן ניתנה החלטת בג"צ הסופית בראשות הנשיא אהרון ברק שקבעה כי יש לשנות את תוואי הגדר באופן שבו בעליה הערבים של המובלעת הקדמית בהיקף5% לא ימצאו עצמם נפגעים מהתוואי הקודם ,קרי הגדר בתוואי החדש תעבור מערבה מהם.

באותו לילה חברת חפציבה קרסה.
מתוך 3860 יחידות דיור שהיתה אמורה לבנות חברת חפציבה בשכונה זו ואשר כולם נמכרו מראש נתפסו על ידי הקונים ברגע האחרון באישון ליל 550 יחידות דיור שהיו במצב של שלד ובגצ 'הרחמן' נאלץ בעקבות כך להורות על שינוי מידתי בהחלטתו בעניין תוואי הגדר סביב 550 יחידות דיור אלו.

בועז יונה, מנכ"ל חפציבה

מגה פיגוע אנרכיסטי בסיועו של בג"צ לאלפי משפחות ישראליות שאיבדו את כספן או אירוע רוטיני של בועז יונה 'הגנב' ? תחליטו אתם. לינק.

זוכרים את 'קוקטייל ואנזה' בבית הקרדינל לוסטיז'ה בפאריס עליו סיפרתי לכם באחד מהפוסטים הקודמים??? לינק.
פתגם עתיק בערבית אומר 'א שאהד ,שאהד מן אהלה'= 'העד,מתוך ביתו הוא מעיד' ,כפי שתיווכחו לקרוא בכתבה המצ'ב.

יום ראשון, 17 במאי 2015

אס זוכה קינג בוכה.....

היום כ"ח באייר תשע"ה, יום מיוחד שבו כול יהודי החי כאן בארץ יכול להחליט אם הוא שייך לחוגגים ולשמחים על יום שחרור ירושלים ואיחוד העיר וכשייך לקבוצה זו, ייסע לבלות את היום בצעדה ובריקודי דגלים סביב העיר העתיקה בירושלים, או שהוא שייך לקהילת היהודים שמוצאם מאתיופיה ואז בוודאי שייסע להר הרצל ליום האבל השנתי לזכר חללי יהודי אתיופיה שנספו במדבריות סודן, בדרכם לארץ ישראל.
אז למי אתם שייכם, לקבוצת הבוכים או לקבוצת השמחים?


הרב גורן, נשא בידי הצנחנים, משחררי העיר 1967

כמובן שאיש לא בקש ממכם לבחור, ברור שהבחירה תהיה לפי העדה לה אתם שייכים...
ולמה זה צריך להיות כך?
בכ"ח באייר, תשכ"ו, (1967), במהלך מלחמת ששת הימים, שוחררה העיר ירושלים ואוחדה עם העיר החדשה במערבה, שהייתה מופרדת ממנה. 
את התאריך ההיסטורי הזה, לא ניתן לשנות, זהו תאריך היסטורי, לו כמהה כול יהודי במשך אלפיים שנות גלות.

או כפי שבשירתה של נעמי שמר, על ירושלים של זהב, נכתב: 

"אך בבואי היום לשיר לך/ולך לקשור כתריםקטונתי מצעיר בניך/ומאחרון המשורריםכי שמך צורב את השפתיים/כנשיקת שרףאם אשכחך ירושלים/אשר כולה זהב".

ומה לגבי יום הזיכרון ליקירי הקהילה שי יהודי אתיופיה שנספו בסודן?
או יותר נכון לשאול, מה הוביל את הממשלה להפוך את יום חגם, על איחוד העיר ירושלים, ליום זיכרון לקהילה האתיופית?
הרי ביום זה גם נהרגו חיילי צהל בקרבות על העיר ובכול זאת לא הפכנו את היום הזה ליום זיכרון לחללי צה"ל שנהרגו על שחרור העיר ירושלים...

יום הזיכרון לקהילת יהודי אתיופיה 2015

המוני יהודים מאתיופיה, נהרו בהמוניהם למדבריות סודן, במהלך תחילת שנת 1984.
הייתה זו החלטה מושכלת, של אנשים שהכניסו למערכת השיקולים שלהם, שמטוסים ישראלים מחכים להם בסודן.
אחד האירועים המכוננים של הקהילה האתיופית בישראל, הוא המסע בסודאן, ופרשת מותם של רבים מן היהודים האתיופים בסודאן, ברעב, במחלות ובשל מעשי שוד אלימים, במעבר לישראל.
ארבעה חודשים אחרי העברת המסר, באמצעות המוסד, היהודים לא אכזבו- הם הגיעו בהמוניהם (הערכות סביב ה- 10,000 נפש).

הם עברו 800 קילומטר, שודדים, צמא, רעב ומוות של קרובים, רק בשביל להגיע למחנה פליטים, שבו ייתקלו ברעב ובצמא והמוות יכה בהם במספרים גדולים ומטוסים שאמורים לקחת אותם לירושלים- לא יהיו שם.
מחודש אוגוסט 84 ועד נובמבר 84, תקופת האסון והרעב, ימי התופת.
יהודי אתיופיה למעשה לכודים במחנות פליטים, כשאין להם שום יכולת לחזור אחורה....

כמה ישראלים כיום מודעים לאסון שפקד אותם, כש40% מהיהודים שישבו והמתינו למטוסים שייקחו אותם לישראל, לא הגיעו, כ-4,000 מהם ימצאו את מותם במחנות של מדבריות סודן, עד שנשיא ארה"ב, בלחץ יהדות ארה"ב, יאות לסייע להטיס את יהודי אתיופיה שתקועים במדבר לישראל.

סיפור טראומטי זה, סיפור אישי של חלק גדול מאוד מקהילת עולי אתיופיה בארץ, להם קרובי משפחה שמתו שם, סיפור שהוא מרכזי כל-כך לקהילה האתיופית וחלק מן הזיכרון הקולקטיבי שלה.

סיפור זה מהווה בתפיסתה של הקהילה, את "כרטיס הכניסה" שלה למדינת ישראל הציונית, או את "שטר הקניין" שלה על הזכות ליחס שווה במדינת היהודים. 

יום ירושלים, הפך על-ידי הקהילה האתיופית ליום הזיכרון למתים בסודאן, מתוך הנימוק שהמתים מתו בדרכם לירושלים ובכך הסמליות המיוחדת שביום זה.
בתחילה זה החל בטקסים אלטרנטיביים, מאולתרים, של קהילת יהודי אתיופיה שהחלו להפוך את יום ירושלים ליום הזיכרון ליקיריהם ובהמשך החלה פניה ישירה לממסד במטרה שיאמצו את יום הזיכרון שלהם ליום זיכרון קולקטיבי.

הלחץ נמשך קצת יותר מ-20 שנה, עד שפוליטיקאים שהריחו הזדמנות החליטו לאמץ את הבקשה שהופנתה אליהם.
הייתה זו ציפי לבני, שבתפקידה כשרת הקליטה והעליה, בממשלת הליכוד, תחת כהונתו של אריאל שרון, לקראת סוף שנת 2003, החליטה על הקמת ועדת שרים לענייני עלייה, קליטה ותפוצות, שהחליטה על הקמת אנדרטה בהר-הרצל להנצחת זכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם ארצה.
ועדת סמלים וטקסים שהתכנסה בשנת 2004, החליטה כי יום הזיכרון הממלכתי יתקיים, ביום חג ירושלים, בהר הרצל.

כדי להבין את הרקע להחלטה הזו, כדאי לחזור ולבחון את הנושא על היבטיו הכלכליים.
מי שתקצב ומימן את סל הקליטה והעליה של יהודי אתיופיה, הייתה האגודה הישראלית למען יהדות אתיופיה, שהעבירה כספים מתורמים בארה"ב, לידי משרד הקליטה ומשם לסוכנות היהודית, שלקחה על עצמה את קליטת יהודי אתיופיה.
משרד הקליטה, בסס את פעילותו על הזרמת הכספים למען יהודי אתיופיה.

על פי הדוחות הכספיים משנים אלו, הפעילות המרכזית באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה הייתה של הקרן החדשה לישראל.
ציפי לבני שעמדה בראש משרד הקליטה בשנים אלו, לא בזבזה זמן וחברה לאותו ארגון, לצינור שמזרים כסף ועמו כוח ומעמד פוליטי.

כך חברו קבוצת אינטרסים כדי להכות ביריב עם הקבוצות החלשות בחברה....
הקרן החדשה לישראל, שהיא הזרוע של הממשל האמריקני, תומכת בחלוקת העיר ירושלים, לשני בירות לערבים וליהודים, כחלק מהפתרון המדיני הכולל באזור ומה יותר שמח את הקרן מלהרוס את יום חגם של הישראלים על איחוד העיר ביום אבל לאומי שיתחרה כאירוע אלטרנטיבי...

צעד זה מקבע את חלוקת החברה לשני קבוצות, הקהילה היהודית של יוצאי אתיופיה ושאר עדת ישראל, אבל ויקבע את ההפרדה בין קבוצות אלו באוכלוסייה.

הקרן החדשה לישראל, הגדילה לעשות, כשפנתה לפני כשנה למשרד התרבות במטרה שיאמץ את יום הזיכרון של קהילת יהדות אתיופיה וייקח אחריות על הטקס שיועבר ממשרד הקליטה, למשרד התרבות והספורט.
כלומר במילים אחרות, הצבת תחרות קשה ליום ירושלים, מול יום הזיכרון .

חברת הכנסת ציפי לבני הגיבה בסטאטוס שרשמה בדף הפייסבוק שלה: "כשרת קליטה, עשיתי תיקון חלקי גם בטיפול בנוער, גם בקביעת יום ירושלים כיום הזיכרון ממלכתי לאלפים שמתו בדרך במסע הגדול .."

משרד הקליטה שלא היה מוכן לוותר על התקציב השמן של האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, סרב לוותר והבקשה לא מולאה.

הפתרון המתבקש הוא איפה, העברת יום הזיכרון לחללי הקהילה האתיופית ליום אחד לפני יום חג ירושלים, בדיוק כפי שיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מתרחש בערב יום העצמאות.