חפש בבלוג זה

יום שישי, 26 במאי 2017

חגיגות 50 שנה לאיחוד ירושלים

בששת הימים כבשנו את ירושלים העתיקה ואת אזור הרי יהודה ושומרון.
הממשלה אסרה על יהודים להיכנס גם למתחם הר הבית וגם לאזור יהודה ושומרון.
למרות האיסור להיכנס לאזור יהודה ושומרון, הייתה קבוצת יהודים, שהחליטה למרוד ולהתיישב בכוח בחבלי ארץ אלו, קראו להם "גוש אמונים" ובזכותם כיום יהודה ושומרון מיושבת ביהודים.


את הר הבית הזנחנו, לא עלינו אליו, הסתפקנו בכותל, שהתקדש אצל היהודים, רק משנת 1650, או כפי שישעיהו ליבוביץ, אהב לכנות זאת בשם "דיסקו כותל" וזאת משום שהמקום הקדוש ליהודים, אליו חלמנו להתפלל במשך 2,000 שנה, הוא לא לכותל, אלא הר הבית.

ביום זה, רצוי להזכיר את אחינו ביתא ישראל, יוצאי אתיופיה, שבזמן שכול ישראלי חגג את איחודה של ירושלים, הם התאבלו על בני משפחתם, שנספו בדרכם ארצה.
תארו לכם מה הייתם עושים אם יום העצמאות ויום הזיכרון לחללי צהל, היה נחוג באותו היום.



אז למה זה כך ביום ירושלים?
את השאלה צריך להפנות לחברת הכנסת ציפי לבני, שבעת כהונתה כשרת הקליטה, הכריזה שיום ירושלים, יהיה יום זיכרון ממלכתי לבני העדה האתיופית שנספו בדרכם ארצה, במבצע משה.
וכמובן אין מה לצפות מממשלת הימין שיפגע במורשת שהכתיבה לנו ציפי לבני.
אז יום ירושלים שמח למי שאינו בן העדה האתיופית וים עצוב לקהילת בתא ישראל....