אס זוכה קינג בוכה.....

היום כ"ח באייר תשע"ה, יום מיוחד שבו כול יהודי החי כאן בארץ יכול להחליט אם הוא שייך לחוגגים ולשמחים על יום שחרור ירושלים ואיחוד העיר וכשייך לקבוצה זו, ייסע לבלות את היום בצעדה ובריקודי דגלים סביב העיר העתיקה בירושלים, או שהוא שייך לקהילת היהודים שמוצאם מאתיופיה ואז בוודאי שייסע להר הרצל ליום האבל השנתי לזכר חללי יהודי אתיופיה שנספו במדבריות סודן, בדרכם לארץ ישראל.
אז למי אתם שייכם, לקבוצת הבוכים או לקבוצת השמחים?

הרב גורן, נשא בידי הצנחנים, משחררי העיר 1967

כמובן שאיש לא בקש ממכם לבחור, ברור שהבחירה תהיה לפי העדה לה אתם שייכים...
ולמה זה צריך להיות כך?
בכ"ח באייר, תשכ"ו, (1967), במהלך מלחמת ששת הימים, שוחררה העיר ירושלים ואוחדה עם העיר החדשה במערבה, שהייתה מופרדת ממנה. 
את התאריך ההיסטורי הזה, לא ניתן לשנות, זהו תאריך היסטורי, לו כמהה כול יהודי במשך אלפיים שנות גלות.

או כפי שבשירתה של נעמי שמר, על ירושלים של זהב, נכתב: 

"אך בבואי היום לשיר לך/ולך לקשור כתריםקטונתי מצעיר בניך/ומאחרון המשורריםכי שמך צורב את השפתיים/כנשיקת שרףאם אשכחך ירושלים/אשר כולה זהב".

ומה לגבי יום הזיכרון ליקירי הקהילה שי יהודי אתיופיה שנספו בסודן?
או יותר נכון לשאול, מה הוביל את הממשלה להפוך את יום חגם, על איחוד העיר ירושלים, ליום זיכרון לקהילה האתיופית?

הרי ביום זה גם נהרגו חיילי צהל בקרבות על העיר ובכול זאת לא הפכנו את היום הזה ליום זיכרון לחללי צה"ל שנהרגו על שחרור העיר ירושלים...

יום הזיכרון לקהילת יהודי אתיופיה 2015

המוני יהודים מאתיופיה, נהרו בהמוניהם למדבריות סודן, במהלך תחילת שנת 1984.
הייתה זו החלטה מושכלת, של אנשים שהכניסו למערכת השיקולים שלהם, שמטוסים ישראלים מחכים להם בסודן.

אחד האירועים המכוננים של הקהילה האתיופית בישראל, הוא המסע בסודאן, ופרשת מותם של רבים מן היהודים האתיופים בסודאן, ברעב, במחלות ובשל מעשי שוד אלימים, במעבר לישראל.

ארבעה חודשים אחרי העברת המסר, באמצעות המוסד, היהודים לא אכזבו- הם הגיעו בהמוניהם (הערכות סביב ה- 10,000 נפש).

הם עברו 800 קילומטר, שודדים, צמא, רעב ומוות של קרובים, רק בשביל להגיע למחנה פליטים, שבו ייתקלו ברעב ובצמא והמוות יכה בהם במספרים גדולים ומטוסים שאמורים לקחת אותם לירושלים- לא יהיו שם.

מחודש אוגוסט 84 ועד נובמבר 84, תקופת האסון והרעב, ימי התופת.

יהודי אתיופיה למעשה לכודים במחנות פליטים, כשאין להם שום יכולת לחזור אחורה....

כמה ישראלים כיום מודעים לאסון שפקד אותם, כש40% מהיהודים שישבו והמתינו למטוסים שייקחו אותם לישראל, לא הגיעו, כ-4,000 מהם ימצאו את מותם במחנות של מדבריות סודן, עד שנשיא ארה"ב, בלחץ יהדות ארה"ב, יאות לסייע להטיס את יהודי אתיופיה שתקועים במדבר לישראל.

סיפור טראומטי זה, סיפור אישי של חלק גדול מאוד מקהילת עולי אתיופיה בארץ, להם קרובי משפחה שמתו שם, סיפור שהוא מרכזי כל-כך לקהילה האתיופית וחלק מן הזיכרון הקולקטיבי שלה.

סיפור זה מהווה בתפיסתה של הקהילה, את "כרטיס הכניסה" שלה למדינת ישראל הציונית, או את "שטר הקניין" שלה על הזכות ליחס שווה במדינת היהודים. 

יום ירושלים, הפך על-ידי הקהילה האתיופית ליום הזיכרון למתים בסודאן, מתוך הנימוק שהמתים מתו בדרכם לירושלים ובכך הסמליות המיוחדת שביום זה.

בתחילה זה החל בטקסים אלטרנטיביים, מאולתרים, של קהילת יהודי אתיופיה שהחלו להפוך את יום ירושלים ליום הזיכרון ליקיריהם ובהמשך החלה פניה ישירה לממסד במטרה שיאמצו את יום הזיכרון שלהם ליום זיכרון קולקטיבי.

הלחץ נמשך קצת יותר מ-20 שנה, עד שפוליטיקאים שהריחו הזדמנות החליטו לאמץ את הבקשה שהופנתה אליהם.

הייתה זו ציפי לבני, שבתפקידה כשרת הקליטה והעליה, בממשלת הליכוד, תחת כהונתו של אריאל שרון, לקראת סוף שנת 2003, החליטה על הקמת ועדת שרים לענייני עלייה, קליטה ותפוצות, שהחליטה על הקמת אנדרטה בהר-הרצל להנצחת זכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם ארצה.

ועדת סמלים וטקסים שהתכנסה בשנת 2004, החליטה כי יום הזיכרון הממלכתי יתקיים, ביום חג ירושלים, בהר הרצל.

כדי להבין את הרקע להחלטה הזו, כדאי לחזור ולבחון את הנושא על היבטיו הכלכליים.

מי שתקצב ומימן את סל הקליטה והעליה של יהודי אתיופיה, הייתה האגודה הישראלית למען יהדות אתיופיה, שהעבירה כספים מתורמים בארה"ב, לידי משרד הקליטה ומשם לסוכנות היהודית, שלקחה על עצמה את קליטת יהודי אתיופיה.

משרד הקליטה, בסס את פעילותו על הזרמת הכספים למען יהודי אתיופיה.

על פי הדוחות הכספיים משנים אלו, הפעילות המרכזית באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה הייתה של הקרן החדשה לישראל.

ציפי לבני שעמדה בראש משרד הקליטה בשנים אלו, לא בזבזה זמן וחברה לאותו ארגון, לצינור שמזרים כסף ועמו כוח ומעמד פוליטי.

כך חברו קבוצת אינטרסים כדי להכות ביריב עם הקבוצות החלשות בחברה....

הקרן החדשה לישראל, שהיא הזרוע של הממשל האמריקני, תומכת בחלוקת העיר ירושלים, לשני בירות לערבים וליהודים, כחלק מהפתרון המדיני הכולל באזור ומה יותר שמח את הקרן מלהרוס את יום חגם של הישראלים על איחוד העיר ביום אבל לאומי שיתחרה כאירוע אלטרנטיבי...

צעד זה מקבע את חלוקת החברה לשני קבוצות, הקהילה היהודית של יוצאי אתיופיה ושאר עדת ישראל, אבל ויקבע את ההפרדה בין קבוצות אלו באוכלוסייה.

הקרן החדשה לישראל, הגדילה לעשות, כשפנתה לפני כשנה למשרד התרבות במטרה שיאמץ את יום הזיכרון של קהילת יהדות אתיופיה וייקח אחריות על הטקס שיועבר ממשרד הקליטה, למשרד התרבות והספורט.

כלומר במילים אחרות, הצבת תחרות קשה ליום ירושלים, מול יום הזיכרון .

חברת הכנסת ציפי לבני הגיבה בסטאטוס שרשמה בדף הפייסבוק שלה: "כשרת קליטה, עשיתי תיקון חלקי גם בטיפול בנוער, גם בקביעת יום ירושלים כיום הזיכרון ממלכתי לאלפים שמתו בדרך במסע הגדול .."

משרד הקליטה שלא היה מוכן לוותר על התקציב השמן של האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, סרב לוותר והבקשה לא מולאה.

הפתרון המתבקש הוא איפה, העברת יום הזיכרון לחללי הקהילה האתיופית ליום אחד לפני יום חג ירושלים, בדיוק כפי שיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מתרחש בערב יום העצמאות.

החברתיים בשרות הטייקונים

הקרן לישראל חדשה, החלה למנף את הרשת שטוותה בארץ, על מנת למקסם רווחים.
היא משתמשת בפעיליה החברתיים ומגייסת אותם כשרות לאנשי העסקים שתרמו לה כספים.
קוראים לזה גם "הפוך על הפוך על הפוך..."

כל המשחק הזה מטרתו להכשיר ולשפר את עסקה עבור אנשי העסקים והכול על חשבון האזרחים...
כמו בעסקת הגז עם תשובה, כך בנושא עסקת הנדל"ן של הדולפינריום , שבבעלות יוסף בוכמן.

בשני האירועים נפלנו בפח.
 אף אני באופן אישי, כשסקרתי את העסקה של בוכמן מול עירית תל אביב, כפי שכתבתי על כך כאן.

וכשפניתי לסמנכ"ל דלק אנרגיה, על מנת לסייע לו כנגד המפגינים שדרשו להטיל על עסקי הגז, מגבלות רגולטוריות, כפי שכתבתי על כך כאן בהרחבה.

יוסף בוכמן

במקרה של המחאה על עסקת הדולפינריום שיזמה עירית תל אביב, על פי הדיווח בכלי התקשורת "התנועה לאיכות השלטון" בשיתוף עם עמותת "אדם טבע ודין", הגישו התנגדות לעסקת הדולפינריום – בעסקה הזאת המיליארדר היהודי-גרמני יוסף בוכמן עשה את עסקת חייו וזאת באדיבות עיריית תל אביב ומדינת ישראל...."

הטענה של של המוחים, שעבור פינוי הנכס שמוערך בשווי של 42 מיליון ש"ח, יוסף בוכמן יקבל זכויות נדל"ן עצומות המוערכות בשווי 1.3 מיליארד ₪ – פי 31 מגובה הנכס שהחזיק ויקבל פיצוי בגובה של 1.2 מיליארד ש"ח וזאת לצורך בניית מתחם משולב של מגורים, מלונאות ומסחר – עם שני מגדלי ענק בין רחובות הכובשים והרברט סמואל שינתקו את תושבי תל אביב מהים ויהרסו להם את הנוף".

את העסקה בין עירית תל אביב לבין יוסף במוכמן, על מבנה הדולפינריום, יכול לבטל רק בית המשפט, או ששני הצדדים, בהסכמה יסכימו לבטל.
אבל תהיו בטוחים, שעורך הדין של בוכמן, רם כספי, אינו טיפש.

בוכמן בנה את הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ממנה הוא קיבל את התואר ד"ר לשם כבוד, בתמרה למיליוני שקלים, שהוא נוהג להעביר לאוניברסיטת תל אביב.
הפקולטה למשפטים בתל אביב מקבלת גם מימון מהתנועה לאיכות השלטון, עבור הקליניקה המשפטית שלה (זה מופיע בדוחות הכספיים של התנועה לאיכות השלטון, כפי שמופיעים כאן ).

כבר מהחשדות שהועלו כלפי יוסף בוכמן, ניתן היה להסיק שמשהו  כאן השתבש בהיגיון של המוחים כנגד העסקה של הדולפינריום.

הרי אם נזכרתם שאך לא מזמן נחתמה עסקה בין עיריית תל אביב ליצחק תשובה, שלפיו מכרה העירייה את מתחם שוק בצלאל, בשטח של עשרות דונמים בתמורת 5 מיליון דולר, כנראה שלא טעיתם. 

את העסקה בין עירית תל אביב לבין יוסף במוכמן, על מבנה הדולפינריום, יכול לבטל רק בית המשפט, או ששני הצדדים, בהסכמה יסכימו לבטל.
ואם אנו יודעים כי עורך הדין של בוכמן, הוא לא אחר מאשר רם כספי, אנו מבינים שדברים עומדים להתרחש...

והנה הפלא ופלא, ביום 16, לחודש דצמבר, פורסם כי העסקה בין יוסף בוכמן לעירית תל אביב בוטלה...

יוסף בוכמן קנה את השטח של הדולפינריום ואת הזכויות (68%) של מגרש החניה מעיריית תל אביב בשנת 1961 (32% מהנכס, נשארו בבעלות העירייה) ולכן יש ברשותו תב"א ישנה, שמאשרת לו לבנות בית מלון לחוף ימה של תל אביב, על חורבות הדולפינריום, מה שלא מתאפשר כיום לאור חוקי הבנייה.

כלומר, במילים אחרות: יותר מאשר המפגינים כנגד עסקת הדולפינריום, רצו לבטל את העסקה, יוסף בוכמן, חשב שהוא יכול להשיג יותר.
או שלחלופין: המפגינים בשירות יוסף בוכמן, כנגד עירית תל אביב...

ואם חשבתם, שלא מדובר באסטרטגיה, המקרה הבא יוכל אולי ביותר שאת להמחיש לכם את השימוש שעושה הקרן לישראל חדשה בעמותות שלה לתועלת הטיקונים, שהיא חפצה בעיקרם.

כידוע לכם, עמותת "אור ירוק" של הקרן לישראל חדשה, שהוקמה על ידיה, היא ארון הלובינג הגדול ביותר בארץ של כול חברות הדלק והרכב בישראל.
הודות לפעילותה הנמרצת היא הצליחה לדחוק את נושא התחבורה הציבורית, כגורם לעלייה בתאונות הדרכים, מסדר היום הציבורי.
כיום השיח בציבור, הוא אך ורק על התשתיות ורכבי הליסינג...
גם חברת דלק, של תשובה, היא בין המממנים של עמותת "אור ירוק" .

בצל גל המחאות של  ארגוני הקרן לישראל חדשה, כנגד ייצוא הגז, שכללו הפגנות ליד ביתו של תשובה בקיסריה ושל השר סילבן שלום, התכנסה ועדת צמח, שהוקמה ע"י משרד התשתיות הלאומיות וקבעה, כי מאגרי ליוויתן ותמר יוכלו לייצא, לא יותר מ53% ממאגרי הגז שלהם לחו"ל. 
בתאריך 22.06.2014, קבעה ועדת שרים בראשות ראש הממשלה נתניהו, כי יותר לחברת הגז של תשובה, לייצא לחו"ל עד 40% מהגז שבמאגרים.

גם אני הופתעתי מכך שתשובה וחברת דלק סרבו להגיב למאבק של הארגונים של הקרן לישראל חדשה כנגדם .
זאת בניגוד למאבק המתוקשר שניהל יצחק תשובה וחברת דלק בוועדת ששינסקי.

הם הפכו את תשובה, לספק העיקרי של הגז לישראל, לשנים הבאות.
אם תרצו, כך נולד ה"מונופול".
למה הדבר דומה? 
תארו לכם, שהיו מכריחים את חברת שטראוס, למכור את כול המילקי שלהם אך ורק בארץ עם בלעדיות בתחום.
מה לדעתכם היה קורה?
כמובן שמחיר המילקי היה עולה.
ואם ההשוואה לא לטעמכם, אז תציבו בדוגמה, במקום את המילקי, את הבקבוקים של חברת מי עדן.
בכול מקרה, עמותות הקרן לישראל חדשה, סייעו לתשובה להרוויח ממונופול הגז.

במקום לבדוק, מדוע מאז וועדת ששינסקי, שום חברה חדשה לא הגיע כדי לחפש כאן גז ונפט, למרות כול התגליות המרעישות שהתגלו כאן בשנים האחרונות, כולם החלו לעסוק ב"פרוק מונופול הגז"...

פרוק "מונופול הגז" של תשובה, לשני חברות, ייצור כאן "דואופול" של חברות גז.

כמו שיש לנו "דואופול" של בנקים וכפי שיש לנו כארבעה חברות דלק, ללא תחרות ביניהם.

בתוך כול המהלכים שנועדו להטעות את הציבור ואת המפגינים, שבתמימותם הפכו לכלי שרת בידי הקרן החדשה, מסתתר המון כסף שזורם לכיסי עמותות הקרן לישראל חדשה...

התנועה לאיכות השילטון, אינה איכותית

"התנועה לאיכות השלטון", מצאה היכן נמצא הכסף...

לטענת התנועה, איש העסקים היהודי יוסף בוכמן, הוא האחראי לגזלת כספינו.

כמובן שהיא לא מסתירה מאיתנו שום פרט, על היותו ממוצע גרמני , פשוט שואה.

תיאור הפשע מלווה בצילום של בוכמן, כשהוא נראה בדיוק כפי שהייתם מצפים מארגון אנטישמי לתאר יהודון עשיר:  איש עסקים אוכל ושובע ושותה יין, על רקע ההזנחה העירונית.

תמונה זו שמלווה את המאמר מזכירה קריקטורה בדר שטיימר.

תמונה זו שווה אלף מילים ומעידה יותר מכול, על הלך הרוח בארגון.

וכך התנועה לאיכות השלטון כותבת:

"לאחרונה היגשנו את ההתנגדות שלנו יחד עם אדם טבע ודין לעיסקת הדולפינריום – בעסקה הזאת המיליארדר היהודי-גרמני יוסף בוכמן עשה את עיסקת חייו וזאת באדיבות עיריית תל אביב ומדינת ישראל.

עשרות שנים החזיק בוכמן במתחם הדולפינריום והזניח אותו, ורק לאחרונה ניאות להגיע לעיסקה עבור הפינוי שלו ותראו איזה עיסקה נדלנית בוכמן עושה –עבור פינוי הנכס שמוערך בשווי של 42 מיליון ש"ח, הוא יקבל זכויות נדל"ן עצומות המוערכות בשווי 1.3 מיליארד ₪ (!!!) – פי 31 (!!) מגובי הנכס שהחזיק וגובה של פיצוי בגובה של 1.2 מיליארד ש"ח וזאת לבניית מתחם משולב של מגורים, מלונאות ומסחר – עם שני מגדלי ענק בין רחובות הכובשים והרברט סמואל שינתקו את תושבי תל אביב מהים ויהרסו להם את הנוף"

משהו לא מסתדר לכם עם המספרים, כי נזכרתם שאך לא מזמן נחתמה עסקה בין עיריית תל אביב לתשובה,  שלפיו מכרה העירייה את מתחם שוק בצלאל, עשרות דונמים תמורת 5 מיליון דולר?

כנראה שלא טעיתם ומשהו שם באגף הנכסים, של התנועה לאיכות השלטון, שותה הרבה ויסקי...

השאלה היא מה שווי השוק של הנכס.

אנו למדים על הדרך כי אנשי התנועה הזאת מתמחים גם בשמאות...

שכונת מנשייה בתל אביב.

יוסף בוכמן קנה את השטח של הדולפינריום ואת הזכויות (68%) של מגרש החניה מעיריית תל אביב בשנת 1961 (32% מהנכס, נשארו בבעלות העירייה).

על המגרש ישבו עבריינים ופולשים שונים, היו בתים ומבנים זמניים , זכר לשרידי שכונת מנשייה ששכנה במקום.
בוכמן בנה את הדולפינריום ולאט לאט פינה את השטח מהפולשים .
לקח לבוכמן כמעט 50 שנים לממש בעלות על השטח .
כמובן שהעירייה שבבעלותה 32% מהשטח לא נקפה אצבע ובוכמן הוא זה שניהל את כל הליך הפינוי .
(בוכמן הוא לא הטיפוס שהיה כדאי להתעסק עמו וחלק מהפולשים שהיו מבכירי העולם תחתון נאלצו להתפנות לאחר שהמבנים עליהם השתלטו נשרפו ועלו באש).

היום כשהשטח פנוי העירייה חתמו על עסקה עם בוכמן שלפיו יירכש הדולפינריום ע"י עיריית תל אביב שתשלם לבוכמן גם את ההוצאות המשפטיות של הפינוי .
יחד עם זאת העסקה מאד משתלמת לעירייה כי היא אמורה להרוויח מאות מיליונים ממס ההשבחה.
כך שהתנועה לאיכות השלטון טועה בגדול.
יתירה מזאת, למר בוכמן עומדת הזכות לתבוע את התנועה לאיכות השלטון, על הכפשת שמו.

התנועה לאיכות השלטון טוענת כי הם "שומרים על האינטרס הציבורי".
אינטרס שאותו הם קובעים, בלעדית  ואז כופים אותו על שאר הציבור.
מתי בדיוק הפסקנו להתייחס להחלטות של נבחרי ציבור ועברנו לפעול על פי הוראות מכל מיני ממונים ומגני ציבור מטעם עצמם?

האם זהו דמוקרטי?
הרי בחרנו אנשים שיבצעו מדיניות, מי לעזאזל בחר את הג'ינג'י,עו"ד אליעד שרגא, מהתנועה לאיכות השלטון, לנהל פה את המדינה?
באיזה זכות הם מפקיעים מידי נבחרי הציבור- האנשים שאנחנו בחרנו שינהלו את המדינה- את הזכות לקבל החלטות ולבצע אותן?

קרבנות אזרחים, בעת מלחמה.

מתוך מסמכים שוויקיליקס חשף בשנת 2010, על מחקר שבצע ארגון הצלב האדום הבינלאומי.
מהמחקר עולה כי האזרחים, נשאו בעיקר הנטל, של הלוחמה המודרנית.בממוצע, בכול המלחמות מאז אמצע המאה ה-20, נהרגו 10 אזרחים, על כול חייל הרוג וזאת בניגוד מוחלט, לקרבנות מלחמת העולם הראשונה, כשלכול 9 חיילים הרוגים, אזרח אחד נהרג.

פליטי מלחמה מסוריה

זה מעורר שאלה מתבקשת: אם אזרחים באופן שיגרתי, הם 90% מכלל הנפגעים במלחמות המודרניות, מדוע העולם מזועזע משיעור האזרחים הנפגעים במלחמה בין ישראל לחמאס, אשר אפילו על פי אומדנים מוגזמים של החמאס, היה נמוך במידה ניכרת?

אם צה"ל יקבל את הסטטיסטיקה הזו, אז אילו שאינם לוחמים היוו במבצע עופרת יצוקה, רק 39% מההרוגים של החמאס.- פחות ממחצית מהשיעור הסטנדרטי, שצוין ע"י הצלב האדום הבינלאומי.
גם ארגוני שמאל רדיקלי, הצביעו על שיעור נפגעים, מקרב האוכלוסייה האזרחית, במבצע עופרת יצוקה, שנמוך בהרבה מ-90%.

על פי בצלם, צה"ל הרג 1390 ערבים במבצע עופרת יצוקה, כולל 759, שאינם לוחמים, 349 לוחמים ו-248 שוטרים של החמאס, שבאופן מוזר סווגו כמי שאינם לוחמים ו-321, שמעמדם לא נקבעגם על פי נתונים אלו, האזרחים מהווים רק כ-74% מההרוגים ואם ארגון בצלם, היה מחשיב את שוטרי החמאס כלוחמים, כי אז, אחוז האזרחים בעזה, שנהרג ביחס ללוחמים, היה צונח ל-56%!נתון נמוך מהאומדן של הצלב האדום.

אבל למרות זאת, ישנו לקח, הרבה יותר חשוב.כל זמן שהמחבלים יודעים שלחימה בין אזרחים, יגרמו לגינוי כלפי ממשלת ישראל, - בגלל שהפגיעה באזרחים היא שהיא בלתי נמנעת , יהיה להם את כול הסיבות שבעולם, להמשיך לעשות את זה- לכל אחד מקרבנותיהם שמעזים להילחם בהם, בחזרה.

לקח שניתן ללמוד כאן: אם המבקרים באמת רוצים לשנות את הנורמה הזאת, הם חייבים להפסיק עם דפוס הפעולה הזו, שמאוד ריווחי עבור המחבלים.

* תרגום מאמר שפורסם באתר  Commentary - WikiLeaks and the Gaza War