הביטחון הלאומי והחזון הלאומי-האלוף גרשון הכהן, מפקד הגיס הצפוני

הישובים הם חלק ממערכת ההגנה המרחבית של המדינה.

התפיסה הנאו-ליברלית, יוצרת הפרדה בין אזרח לחייל, או שאתה חייל, או שאתה אזרח, אבל אתה לא יכול להיות שניהם...

אבל בעולמנו , במציאות של היום, קשה להעביר קו הפרדה בולט בין לוחם לאזרח.

בהסכמי שביתת הנשק לאחר שנת 1948, בין סוריה לישראל, יצרו שטחים מפורזים שלא הייתה עליהם ריבונות, על פי ההסכם עם הסורים.

 כדי לממש את  הריבונות הישראלית בשטחים המפורזים האלו, נשלחו  חקלאים כדי לחרוש את האדמות בשטחים המפורזים.

הטרקטור עם המחרשה, יצר את הריבונות.

כך זה היה באזורים: גדות, האון ועוד מקומות.

עוזי נרקיס: 6/1/1925-17/12/1997

אלוף עוזי נרקיס שהיה אלוף פיקוד המרכז, מספר בספר שלו, על תקופתו כאלוף פיקוד המרכז ומספר בין היתר, על הקשיים במובלעת הר הצופים, שהייתה לפי קווי שביתת הנשק של שנת 1948, בריבונות ישראלית.

הכפר עיסוויה, שהיה בתוך מובלעת הר הצופים, בשטח ישראלי, היה אזור ריק ושומם מבני אדם.

עוזי נרקיס, מספר בספרו, כיצד, לאט, לאט הזדחלו לשם הערבים....

החייל היה רואה ערבי שבא לחרוש, מה הוא יכל לעשות ? היה יורה עליו באוויר.

וערבי היה מתכופף ולמחרת היה חוזר שוב ובינתיים היה זורע ואחרי שהוא זרע והחיטה הבשילה, אחרי תקופה, הוא היה בא לקצור.

מובלעת הר הצופים

הוא רק בא לקצור, מה אנחנו נירה עליו, כיוון שהוא בא לקצור, את החיטה ?

וכך לאט, לאט הריבונות של המדינה, בכפר עיסוואיה, הלכה ונמוגה.

אילו היה שם חקלאי עברי, הוא היה זורע וקוצר והוא היה מונע  בגופו, את הכניסה של החקלאי הערבי.

מבחינה זו לאזרח בעבודתו האזרחית, יש יכולת לממש ריבונות, במאפיינים שלצבא, לעולם לא תהיה היכולת לעשות.

דוגמה נוספת, מה היה למשל בהר ציון, בתקופתו של עוזי נרקיס.

יצא פטרול שבין העמדות שלנו בהר ציון לבין החומה וירו בו.

ועוזי נרקיס כותב: האם בשביל לממש ריבונות, עד לחומה, אני אמשיך לסכן חיילים ? והוא החליט להפסיק להעביר את הפטרול במרחב שבין הר ציון, לחומות ירושלים.

כך גם הגענו למצב, שבשנת 1964, איבדנו את אל- חמה, לצבא הסורי.

היא הייתה שטח ריבוני של מדינת ישראל, על פי הסכמי שביתת הנשק בשנת 1948 ועלפי כול הסכם של הגבול הבינלאומי המנדטורי...

אל חמה

היה שם חיל מצב של משמר הגבול והייתה עליו התקפה, של הצבא הסורי.

 אם היו שם אזרחים, היינו נשארים, אבל היה רק חיל מצב ואם יש עליו התקפה, אין טעם לסכן סתם כך חיילים וכך הפקירו את הנקודה לסורים וזו הסיבה שגם אסד האב וגם אסד הבן, דרשו בכול הסכם שלום, לחזור לקווי ה-4 ביוני שאל חמה, תחת שליטתם..

אסד הבן, זכר איך הוא היה עושה עם אביו על האש, באל-חמה.

מניעת גורמים עוינים, לפלוש למרחב הריבוני של המדינה, לאזרחים תפקיד חשוב בו.

לדוגמה באפגניסטן ופקיסטאן, שני מדינות ששוכנות זו ליד זו, עם גבול ביניהם,

מחקרים שנעשו שם, מראים עד כמה הבעיה של מרחבי הקיום של בשבטים, הפשטונים שלא סופרים את הגבול בין אפגניסטן לפקיסטן ועוברים מצד לצד וחיים בשני המתחמים, הופכים את הגבול בין המדינות, לחסר תוקף ומשמעות ואם רוצים שלגבול יהיה תוקף ומשמעות, כדאי שיהיה מצב שנוכל למנוע תנועה של גורמים עוינים שנעים בין הגבולות של המדינות השכנות, ע"י  חקלאים שמעבדים את האדמה, משני עברי הגבול.

פרופסור ערן פייטלסון, פרופסור לגאוגרפיה והנדסה סביבתית: ככול שמערכת הביטחון, תופסת שטחים גדולים יותר , כך עולה יותר המחיר שהאזרחים, צריכים לשלם למערכת הביטחון, על החזקת שטחים אלו.

אחד מהמחירים, היא הגבלת המרחב של פעילות המשק ודחיקתו.

נוצר איפה, ניצול לא יעיל של קרקע, יש תחרות בין המשק לצבא, על משאב הקרקע.

השאלה אם לא ניתן לקיים אישיות שונות במרחב עם שימושים שונים, שיכולות להתקיים יחדיו, בו זמנית במקביל?

נעשו על כך מחקרים בעולם וישנם אזורים ביוספריות, בעולם, בהם חיים אנשים, עם חיות, והאדם הוא אינו חלק נפרד מהטבע.

 כך בדיוק, הצבא הוא לא חלק נפרד מהמערכת האזרחית.

 זה לא צבא או חקלאים, או צבא או טבע פתוח.

יגאל אלון : 10/10/1918-29/2/1980

יגאל אלון, בהקדמה לספרו "גוש עציון ומלחמתו".

יגאל אלון, היה זה שהתריס כנגד בן גוריון שעצר אותו בסוף "מבצע ההר" ולא אפשר לו להמשיך ולהתקדם, לעבר גוש עציון, שהיה מונח בפניו כפרי בשל, כיוון שלא היו בנמצא, כוחות אויב.

הוא עצר אותו במקום שכיום נמצא, מחסום חוסן.

והוא כותב בהקדמה את התרומה של כפר עציון, שהייתה דומה מאוד לתרומה של קיבוץ יחיעם.

שתי נקודות אלו יושבו במקום, שלא היו בתוך תוכנית החלוקה, עלו במודע למקום שהיה מוקף ערבים, במודע, השיקולים לעלייתם לא היו כלכליים.

לא הייתה שם קרקע, מספיקה לצורכי קיום.

הם עלו לקרקע, מתוך ידיעה של הרציונל הביטחוני.

שיירת העשרה לגוש עציון

לכן שני הנקודות האלו הפכו לבעיה בחודש מרץ 1948,

נקודה אחת מובילה לנפילת שיירה, נבי דניאל, שבגוש עציון והנקודה השנייה, מובילה לנפילת שיירת יחיעם הידועה.

ויגאל אלון, כותב כך : מושג כיבוש הארץ לנחלה ולקניין לעם ישראל, היה זהה בתכלית, עם עניין ישוב הארץ, מאז ייסוד פתח תקווה ועד ימינו אלה...

ואומנם במשך 70 שנה מאז ייסוד אם המושבות ועד הקמת המדינה בתש"ח חפפו למעשה תחומי ההתיישבות היהודית וההתיישבות החלוצית,את תחומי ההיאחזות והשליטה העברית בארץ ישראל.

ככול שהצליחה ההתיישבות להעמיק גבולות ולחדור לתחומי הארץ הפנימיים של הארץ, כן יתרחב בסיס קיומנו הלאומי וחתירתנו, להתעצמותנו המדינית המחודשת.

יגאל אלון, לא יתבייש מהמילה "כיבוש",ואומר: היה זה כיבוש, במלא מובנו של המושג, ביו אם נתקלו עלייתו של ישוב זו או אחרת , או גל התיישבותי זה או אחר בהתנגדותם הפיזית, המדינית,  של המנדטור הבריטי וההנהגה הלאומנית הערבית ובין אם לאו, שכן משמעותו של התהליך ההתיישבותי, אחד היה: העברת נקודות חיוניות באזורים שלמים של הארץ, מבעלות זרה לבעלותו של העם היהודי.

יגאל אלון, לגבי שילובו של המפעל ההתיישבותי ושילובו במאמץ הביטחוני.

כול ערי הארץ שהיו גובלות בישובים ערבים, כול הקיבוצים, המושבות והשכונות, היוו בסיסים ומוצבים להגנה עצמית ולהגנת הישוב העברי בכללותו.

טרומפלדור, בעת חרישת השדות בתל חי

השאלה אם להישאר בתל חי או לא, שהייתה בנקודת מחלוקת ריבונית, בין הצרפתים לבריטים.

זבוטינסקי היה נגד ההישארות שם ודויד בן גוריון, היה בעד.

טרומפלדור, כעס על בן גוריון, שלא שלח תגבורת, אבל זה לא מנע ממנו לתמוך בו.

אבל יגאל אלון כותב כך: אכן לא חסרו, קטני אמונה, בקרב אנשי ציבור עיתונאים ואנשי צבא, שהמליצו על קיצור קווים ועל פינויים של ישובים נידחים.

המלצותיהם נסובו על פינויים של ישובים בהרי ירושלים והרי הנגב, בגליל המערבי ובהרי נפתלי, אשר בגליל העליון.

קיצור קווים באותם ימים, כשחזית ועורף, שמשו בערבובי הייתה גורמת לבהלה ומערערת את כושר העמידה הכלכלי והייתה עשויה לגרור לנסיגות אין קץ בארץ כולה.

כיום נקל לשאר מה היה גורלנו וגורל מדינתנו אילו נתפסה המפקדה לאסטרטגיה קיצור הקווים.

בימים שלפני הנסיגה מגוש קטיף, היו אנשים במועצה לשלום וביטחון שצידדו בקיצור הקווים.

האלוף, גרשון הכהן: קיצור קווים, היא אסטרטגיה של החלש, למי שיש לו כוח ושאיפה להרחיב את הקווים, יש לו יכולת לממש את כוחו בנקודות ממשק רבות.

ברל כצנלסון כותב: כול מקום שהפועל היהודי הולך, השכינה הולכת עימו.

וזה מוליך ישירות לספר תהילים, פרק קב', פסוקים יד'-טו' נכתב: " אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן:    כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי-בָא מוֹעֵד.  כִּי-רָצוּ עֲבָדֶיךָ, אֶת-אֲבָנֶיהָ;    וְאֶת-עֲפָרָהּ, יְחֹנֵנוּ. "

מושב בן שמן

ועל זה כתב ביאליק בשירו "ברכת עם" : תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי כָל-אַחֵינוּ הַמְחוֹנְנִים

עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם;  

בהבנה שהמקום שבו יהודים, נוגעים בעפר ובאבנים, החיבור שלהם לארץ הוא אחר ויכולת ההגנה על המרחב היא אחרת, היכולת להחזיק מעמד, היא אחרת.

ניתן להאזין להרצאתו של האלוף, גרשון הכהן, בקישור זה: לינק

אפרטהייד ליהודים

מפת העיר ירושלים, כלומר השטח המוניציפאלי שלה היא בצורה של כף יד קפוצה כשאצבע המורה, פרוסה כלפי מעלה.


החלק הצפוני של שהאצבע המורה, מכיל שמונה שכונות ערביות, שנמצאות צפונית לאזור עטרות, בואך רמאללה.

במזרח ירושלים יש מדיניות אפרטהייד נגד יהודים.
זה קורה מאז 2005, כשאהוד אולמרט, החליט להקים חומת הפרדה בין השכונות במערב ירושלים , לשכונות במזרח ירושלים.

ישנם שמונה שכונות במזרח ירושלים, שנמצאות בתחום המוניציפלי של עיריית ירושלים, אבל אסורה כניסה ליהודים בלבד.

שעה שכל ערבי שגר בראס חמיס, כפר עקאב, קלנדיה רשאי להגיע לתל אביב, ללוד, ליפו, לנתניה וכמובן למרכז ירושלים, ואף יהודי לא רשאי להיכנס לאותן שכונות.
אותו דבר לגבי אכיפת חוק התכנון והבנייה.

הר הבית בידינו ?

בשנת 2001, פגש אבי דיכטר, בתפקידו כראש השב"כ, את אהוד אולמרט, שכיהן כראש עיריית ירושלים והציע לקדם את פתיחת שערי הר הבית לכניסת יהודים, שלדבריו אם זה לא יעשה עכשיו, זה לא יקרה אף פעם.

צחי הנגבי, בשנת 2003, בתפקידו כשר לביטחון פנים, בהחלטה משותפת עם אבי דיכטר ובניגוד להפחדות שהשמיע שמעון פרס, שטען שכול העולם המוסלמי ייצא נגדנו, פתח את הר הבית לכניסת יהודים אליו.

לאחר שמעט יהודים החלו לעלות להר הבית, הזמין אבי דיכטר אליו לשיחה את הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות.

כך מספר הרב יעקב מין על הפגישה:
אבי דיכטר אמר לי : "נתנו לכם לעלות להר הבית.
למה אתם לא עולים ???
אתם לא מבינים שכך אנו נאבד את השליטה בהר הבית ???"

במחלקה היהודית בשב"כ, נאמר לרב מידן : "אם אתם לא תעלו להר, אנחנו נפסיד אותו"

הרב מידן שהשתתף בכנס בנושא הר הבית, שהתקיים השבוע במרכז מורשת בגין בירושלים:
כמה אפשר לבכות על קבר רחל ?
אנשים הולכים אחרי הדמעות במקום אחרי המציאות.
ישנה סכנה שהעם היהודי ימצא לו תחליף להר הבית.
כמו לדוגמא, הר מירון וקבר רבי שמעון בר יוחאי.

למרות פסקי בג"ץ שמגן על זכויות היהודים לתפילה בהר הבית, כוחות הביטחון לא אוכפים זאת בגלל מיעוט היהודים שנוהגים לבקר בהר הבית.

בקניון עזריאלי ובמגרשי כדורגל, נוהגים ישראלים לפקוד יותר פעמים בשנה, מאשר בהר הבית, שכמות הביקורים בו בשנה, לא עובר את ה-10,000 ישראלים בממוצע שנתי.
בשביל כמות כזו של ישראלים, אף ממשלה לא תיקח על עצמה את הסיכון לשינוי הסטרטוס קוו

יעקב מידן מזהיר , כי אם יתקבע העובדות בשטח, שקיר האבנים, שקרוי הכותל המערבי, הוא של היהודים והר הבית שייך לערבים, גם בעוד 1,000 שנה לא נוכל לשנות זאת .

הארכיאולוג, פרופסור דן בהט, מספר כי רק בשנת 1625 החליטו היהודים שהכותל הוא מקום קדוש.
לפני כן, היו היהודים נוהגים להסתובב סביב שערי בית המקדש, כשדווקא הכותל הדרומי, היכן שממוקמים שערי חולדה, דרכם היו נכנס עם ישראל לירושלים, היה המקום המקודש לתפילת היהודים.
שם גם נמצאו מירב הממצאים הארכיאולוגיים.

הרמב"ם עלה להר הבית בעת ביקורו בירושלים ואף נכנס לקודש המקודשים, אבל זה לא מונע מחלק מהישראלים לסרב לעלות להר הבית

לדברי פרופסור דן בהט, שהיה בעבר אחראי על החפירות בהר הבית: המוסלמים אינם מבינים, אם הר הבית נחשב למקום קדוש ליהודים, מדוע החרדים לא עולים אליו ? מדוע יש מחלוקת בין הרבנים לגבי מיקומו של קודש הקודשים ?
מחלוקת שכלל לא קיימת אצל הארכיאולוגים, שמצביעים, על פי הממצאים הארכיאולוגיים, על מסגד אל אקצה כמקומו של קודש הקודשים .

מרק אסיה נפרד מאיתנו השבוע - יהי זכרו ברוך

יום עצוב למשפחה, יום עצוב לי, יום עצוב לכל הישוב בית אריה-עופרים,

לפני מספר ימים כשנודע לי על אשפוזו נשאנו תפילה להחלמתו, בצער רב שמעתי את הבשורה המרה, ראש המועצה לשעבר מרק אסיה האיש החזק לא הצליח להחזיק מעמד ונפרד מאיתנו ביום א' 26/05/2013 (יז' בסיוון תשע"ג), בשעה 1 לפנות בוקר, בבית החולים תל- השומר והחזיר את נשמתו לבורא.

היה לי הכבוד להכיר את מרק אסיה ז"ל משנת 1985 ולהיות קרוב  לאיש הגדול וללמוד ממנו המון, מעצם היותו בן בית אצלנו.

                                  מרק יהיה זכור לי תמיד בחיוכו, בסיפוריו הרבים ובחוש ההומור והחיוך.

אבי ומרק אסיה הכירו במקום עבודתם המשותף , בתעשייה האווירית.

הם עברו עם משפחתם באותה תקופה, בשנת 1985, לישוב בית אריה.

מרק ואבי פתחו יחדיו מסעדה משותפת ברחוב החשמונאים 95 בתל אביבי, בשנת 87.

העסק נכשל, המסעדה נסגרה, אבל זה לא העיב על הקשר החם בין המשפחות.

לאחר סגירת המסעדה, מרק אסיה פנה לפוליטיקה כשאבי סייע לו בדרכו , כחבר קרוב למרק.

ביכינו ביחד עמו ועם בני משפחתו, את לכתו בטרם עת, של בנו, רן אסיה שנהרג בגיל 18 בתאונת דרכים קטלנית בפאתי הכפר לובן שליד הישוב בית אריה.

                                ראשון מימין- מרק אסיה ומאחוריו, תמונה של רן אסיה ז"ל, תלויה על הקיר

אהבתי לשמוע, על סיפוריו מהשרות הצבאי בטייסת המסוקים, בגיחות במלחמת יום הכיפורים מעל סיני, עם הטייס צ'יטה ועוד..

אהב לחלוק מחוכמת החיים שלו עם חבריו ומכריו.

יכולת לא להסכים עם דעתו, אבל חוש ההומור שלו, גבר על חילוקי המחלוקות והוויכוחים עמו.

 הישוב בית אריה, רחוב בשלב ד'

שמעון בצלאל כהן - ש.ב., יזם בתחום הנדל"ן וכמי שעבד לצידו של מרק אסיה במועצת בית אריה, מספר על עשייתו של מרק אסיה:

"אספר לכם מעט על האיש החזק והגדול ועל עשייתו הרבה בבניית הישוב:

בהיותו מנכ''ל החברה לפיתוח:

כמנכ''ל החברה לפיתוח פעל במסירות ובנחישות להגדלת הישוב תחת ראשי מועצה ממונים, כך יכל מרק אסיה לבצע באופן עצמאי את תכניותיו להגדלת הישוב, בנה מאות בתים והכפיל את מספר התושבים בזמן קצר מאוד.

פרויקטים שביצע:

* שלב ג'

* שלב ג' מורחב

* שלב ב' מורחב והשלמת שלב ב'.

* שלב ד'.

בשעתו כהונתי כיו''ר האגודה שהייתה פעילה מאוד בתרומה לקהילה עד שסורסה עם השנים.

בהיותו ראש המועצה:

כראש מועצה בולדוזר פיתח את הישוב בדברים מהותיים וחשובים שהם בנית שכונות ומבנים למען עתידו של הישוב ודור ההמשך, בו מחירי המגרשים  לבנים ממשיכים היו שווים לכל בן, בעלות הפיתוח בלבד כפי שמאשרת ההסתדרות הציונית.

* פיתח את מגרשי המיזם ואת תשתית האומנים להיום.

* בנה את בתי המיזם ואכלס בהם תושבים איכותיים.

* בנה את פרק גבעת הברכה.

* בנה מקלטים ציבוריים רבים לביטחון ילדינו.

* בנה את הכיכר וחניה לבית הספר.

* בנה את מבנה הנהלת בית הספר והגדיל את מס' הכיתות בסיוע כספי האגודה בתקופת כהונתי.

* ביצע  הכנה ואישור, של שני תכניות מתאר להמשך פיתוח הישוב (תכניות יחידות שאנו פועלים לפיהם עד היום).

* בנה רחובות הולנדיים בישוב כדוגמת רחוב קורנית.

* ביצע את החלפת תשתיות הביובים וצנרת המים כולל קריאה אלחוטית של שעוני המים.

* חיבר את שלב ד' דרך כביש המיזם.

* בנה תחנת משטרה.

* בנה גן ילדים בשלב ד'.

* בנה גן ילדים ליד בית הספר.

* בנה את גן ציפי סמוך לברכת השחייה.

* בנה את החניון בסמיכות למבנה המרפאה.

* השלים את מבנה "הטיטניק" - בית גיל הזהב.

* פיתח ובנה את מבנה הצופים ומבנה הנוער.

* השקיע רבות בתרבות והפנאי - בתקופתו המתנ'ס היה פעיל מתמיד והיו בו מעל 420 ילדים בחוגים, התקופה הכי פורה של ילדינו.

הדבר הכי חשוב שעשה בתקופת כהונתו, היה איחוד הישוב בית אריה עם הישוב עופרים ובכך תרם רבות, להגדלת השטח המוניציפלי של הישוב וביסוסו כישוב משמעותי ביהודה ושומרון.

לבטח מה שבזיכרוני הוא מעט ממה שעשה ותרם לישוב, כאשר כל העשייה הזו בוצעה בחמש שנות כהונתו כראש מועצה.

אני כשותף פעיל בישוב יכול להצביע שמה שעשה מרק בקדנציה אחת לא הצליחו אחרים לעשות.

אני זוכר סיפורים של חברים שלכל בעיה היו מגיעים למשרדו של מרק ודלתו הייתה פתוחה תמיד, דרך קבע יצאו התושבים מחויכים ושמחים כמי שזכו בפיס.

זה היה מרק, לא היה ניתן לכעוס על האיש עם הלב והנשמה."

בפגישתי האחרונה עימו, על דרך המקרה, באחד מביקורי בישוב, לפני כשלושה חודשים,

פגשתי את מרק בחברת אבי במרפסת ביתו בישוב בית אריה, רציתי לצלמם ביחד.

מרק התנגד לכך, הוא היה נגד המדיה החברתית וחשש שאני העלה את התמונות לפייסבוק.

הוא התריס בפני  לי "מה כולכם נפלתם על הראש?

המודיעין של האויב מאזין ועוקב אחרינו.

אתה רוצה להיעלם ע"י ארגון טרור, בטיול הבא שלך בתורכיה ? "

לכן, תמונות אין הרבה ממנו, שהועלו לרשת האינטרנט.

הנה תמונה, שהשגתי בכול זאת,  והעליתי לאחר מותו בטרם עת לרשת.

מקווה שבהמשך יהיו יותר...

לצערנו בשנים האחרונות סבל מאוד ולא עמדו לא הכוחות, צר לי ועצוב לי להיפרד מהאיש הגדול שתרם להרבה אנשים וליישוב כה רבות.

מרק אסיה בחברת אחותו, מירי אסיה

התמונות באדיבות אחותו של מרק אסיה, מירי אסיה.

יהי זכרו ברוך .

האינתיפדה השלישית

ב21/5/85 בעת כהונת ממשלת האחדות הראשונה בראשות שמעון פרס, אישרה את העסקה ברוב גדול, שכלל גם את שרי הליכוד והמפד"ל בוצעה עסקת ג'יבריל במסגרת העסקה לשחרור 1150 מחבלים שהיו כלואים בישראל כנגד שיחרורם של שלושב שבויי צה"ל ממלחמת לבנון הראשונה: חזי שי, שנפל בשבי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל בקרב סולטאן יעקוב ונסים סאלם ויוסף גרוף, שנשבו כחלק מקבוצה של שמונה חיילי נח"ל והועברו לידי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל.

על פי תנאי העסקה נאלצה ישראל לשחרר רבים מהאסירים הפלסטינים לשטחים, וחלק גדול מהם היווה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה , שפרצה פחות משלוש שנים לאחר מכן.


אהוד יערי וזאב שיף כתבו אז (אינתיפאדה, ירושלים ותל אביב תש"ן, עמ' 199-198) :
"עסקה זו רוקנה כמעט את בתי הכלא מאסירים ביטחוניים ושלחה בחזרה לתוך השטחים מאות פעילים מאומנים ובעלי הכרה.
אין עוד ספק, שמשוחררי העסקה ההיא שכונתה בשם הצופן " זמירות חדשות " ,
שיחקו תפקיד מרכזי באינתיפאדה.
לפי הערכות מוסמכות יותר משליש מביניהם חידשו את פעילותם במחתרת בצורה זו או אחרת בתוך שנה בלבד ממועד יציאתם לחופשי.
רוב הנותרים נכנסו לפעולה כמעט ללא שהיות עם פרוץ גל המהומות הראשון ".


בנימין נתניהו, שכאמור התנגד לעסקה כבר בעת התגבשותה, הרחיב בנושא בספרו מקום תחת השמש", שפורסם 10 שנים לאחר העסקה :

"מלכתחילה ראיתי בעסקת ג'יבריל מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור.
כיצד תוכל ישראל להטיף לארצות הברית ולמערב לאמץ מדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל כך?
הייתי משוכנע ששחרור כאלף מחבלים שייכנסו לשטחי יש"ע יביא בהכרח להסלמה איומה של אלימות, שכן טרוריסטים אלה יתקבלו כגיבורים, כדוגמה של חיקוי לנוער הפלסטיני..... התוצאות לא איחרו לבוא.
היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מן הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה. "

בשנת 1985, עת התפטרותו של נתניהו ממשלת שרון , בתפקידו כשר האוצר, אמר נתניהו מעל בימת הכנסת :

"היום אני מבקש לדבר איתכם חבריי חברי הכנסת.
אני רוצה להוסיף לכם מימד נוסף על המניע של החלטתי להתפטר.
אני גם רוצה לבקש מכם משהו.
משהו שבעיני הוא בעל חשיבות עליונה.
לפני 20 שנה, במאי 1985, כאשר כיהנתי כשגריר באו"ם הגיע לידי מידע שהממשלה מתכוונת לאשר עסקה גדולה של שחרור 1,000 מחבלים , בעיסקת ג'בריל.
חשבתי שזו מכה איומה למדיניות שהובלנו וגם אני אישית אמרתי בארה"ב ובעולם שלא נותנים פרסים לטרור אלה נלחמים בהם."

. "כתבתי אז מכתב לממונה הישיר עלי, יצחק שמיר שר החוץ ב-22 במאי 85':
'אחרי שנים של מלחמה עיקשת בטרור ודוגמא, שנתנו לעולם כולו, הפכנו את הקערה על פיה, בעצם הפלתו של אש"ף הענקנו לו....זהו מהלך שעלול לעורר גל של רציחות נוספות ושפיכות דמים בהיקף גדול יותר"

בתאריך 2/3/2010 , במהלך דיון שהתקיים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת התייחס ראש הממשלה בנימין נתניהו למגעים לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט:

"אמרנו למתווך הגרמני שאנו מוכנים לשחרר אסירים כדי להביא את גלעד הביתה בריא ושלם, אבל באופן שלא יחזרו הבעיות של עסקאות ג'יבריל וטננבאום שאחריהן האסירים המשוחררים רצחו ישראלים".

במהלך אוקטובר 2011 , בוצעה עיסקת שליט ובמסגרתה שוחררו 1,027 אסירים ועצירים בטחוניים שהיו כלואים בישראל , תמורת החייל גלעד שליט.
הוסכם שבין האסירים יכללו 280 מחבלים שנשפטו למאסר עולם על ביטוע פעולות טרור ורצח ישראלים.
110 מחבלים, מתוך המשוחררים, שוחררו ליהודה ושומרון.
שישה מחבלים שוחררו חזרה למזרח ירושלים .
המגבלה היחידה שהוטלה על המחבלים ששוחררו לתוך יהודה ושומרון, הייתה שלא יוכלו להכנס לתוך שטחי מדינת ישראל , בתוך תחום הקו הירוק.
מבין המחבלים ששוחררו לחו"ל, 18 מהם , הורשו לשוב לתוך יהודה ושומרון או למזרח ירושלים!
בעוד כשנה , יורשו לעוד 18 מחבלים, ששוחררו לחו"ל, לשוב , לתוך יהודה ושומרון , או למזרח ירושלים.

מחבל אחד שוחרר והורשה לשוב להתגורר בעירו לוד.

בתקשורת , מודיעים בימים אלו שהמהומות שמלוות בפיגועי טרור שמתרחשות ביהודה ושומרון, במזרח ירושלים ובעיר לוד, היא האנתיפדה השלישית...

צה"ל בעיקבות הסכמי אוסלו

תת אלוף  במיל' , יהודה וגמן , מפקד חטיבת מילואים לשעבר וסגן מפקד אוגדה לשעבר, שירת כמדריך בכיר בנושאי תורת לחימה , פיקוד ושליטה , חוקר ומרצה בתחום החשיבה הצבאית.

הרצאתו של יהודה וגמן בכנס של אוניברסיטת אריאל בבית ציוני אמריקה , עסקה בתהליכים שעוברים על צה"ל בעקבות הסכמי אוסלו.

תא"ל יהודה וגמן

לדבריו צה"ל הצטרף בשמחה לשיגעון אוסלו .

כשנשאלה השאלה אם צה"ל מסוגל לצאת למבצע חומת מגן ביהודה ושומרון, היה צורך שצ'יקו תמיר, מח"ט גולני, אביב כוכבי, מח"ט הצנחנים וגולן, מח"ט הנחל, ישכנעו את הרמטכ"ל, רב אלוף שאול מופז, שאפשר לצאת למבצע חומת מגן וזה לא יהיה קרבות נוסח סטלינגרד.

צה"ל הצטרף בשמחה להסכם אוסלו ויצא עם הקריאה "צה"ל צבא השלום", כרזה כזו נמצאת עדיין בכניסה למשרדי הרמטכ"ל בקירייה.

צה"ל הוא צבא שנועד להלחם ולהגן על תושבי מדינת ישראל.

שלום הוא מהלך דיפלומטי , שכלל לא קשור לצבא או לתורת לחימה כול שהיא .

לדיברי וגמן , יצחק רבין לא הבין את הקשר בין המילים שהוציא לבין השפעתו על הצבא.

כניסת הקוד האתי לצה"ל בשנת 1992, ביוזמתו של האלוף יורם יאיר ופרופסור אסא כשר, הכניסה לתודעת המפקדים בצה"ל כי חשיבות חיי החיילים יותר חשובה מלנצח במלחמה וזה הוביל את צה"ל  לכישלון במלחמת לבנון ה-2.

באותה מלחמה יתראיין האלוף יורם יאיר בכלי התקשורת והופתע לגלות לאן צה"ל הגיע הודות לו.

בשנת  2002 הוכנס לצה"ל תיק QM, שנלקח מארה"ב  וייושם ע"י תא"ל שמעון נוה  שב-1995 הקים ביחד עם תא"ל דב תמרי את המלת"ם –המרכז ללחימה פוסט מודרניזם ,שלא היה קשור כלל לשיטות לחימה ולצה"ל .

ההטמעה של תיק QM קבעה כי כול תורות הלחימה של צה"ל בעבר , בטל ומבוטל ומעתה יש צורך לבנות את הצבא מחדש ככוח שיטור  בלבד , כיוון שלצה"ל , אין יותר אוייבים.

המלת"ם פורק כעבור 10 שנים בשנת 2005 עקב דו"ח ביקורתי של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שמתח ביקורת על כך שתורת הלחימה לא הועלתה על הכתב ועל אי סדרים בניהול המכון.

בעקבות מסקנות הדו"ח פרש שמעון נווה (הקר) מצה"ל , אבל הנזק של יישום תיק QM בצה"ל בשילוב עבודת המכון , הוביל את צה"ל לואקום רעיוני שממנו תרם השתחררנו.

אחד התוצאות של סירוס צה"ל הוא הקושי שקיים היום למפקד בצה"ל , להסביר היום לחיילים את הקשר בין 'רעיון' , לבין ביצועים בשטח.

במה חטא נתן אשל ?

נתן אשל בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, חווה אירוע שבו הואשם בהטרדה מינית של עובדת במשרד ראש הממשלה.
אני שלא הייתי במעמדו של אשל , חילוני גמור וללא משפחה וילדים, נלחצתי מהאשמת כזב ,ללא בסיס, קל וחומר, איני רוצה לחשוב, איך הייתי מרגיש אם הייתי במקומו של נתן אשל .
מה שבטוח הייתי חוטף דום לב .
במצב הנפשי , להערכתי, שנתן אשל היה נתון , הוא היה מוכן לחתום על כול הסדר שהוא מלבד שיעזבו אותו לנפשו...

                                                   בחפירות בכרמל בשנת 2000

הפרשייה הסתיימה לשביעות רצון כולם כשנתן אשל חתם על הסדר עם היועץ המשפטי, לפיו הוא לא הטריד מעולם את העובדת.
התחייב שלא לעבוד באופן רשמי כעובד מדינה , למרות שהובהר לו ע"י היועץ המשפטי שאין ולא תהיה לו בעיה לעבוד במשרה ציבורית בהתנדבות...


תנועות השמאל מצאו יופי של שיטה כדי לנצח את המחנה הלאומי במאבקים הפוליטיים ביניהם, שעוד יבואו...
אתם בימין, רוצים את דו"ח לוי, שיוכר ע"י ראש הממשלה ?
( דברי לצורך המחשה בלבד, ואין בנאמר בדברי , דבר כדי להאשים את אדמונד לוי, בדבר עבירה )
אין בעיה , מחר השמאל , ישלח בחורה שתתלונן על אדמונד לוי שהוא הטריד אותה מינית וצילם לה את התחתונים בתקופת התיכון ..
להזכירכם , רואה החשבון לשעבר של תנועת קדימה , איציק חדד, התודה בעבר, שמפלגת קדימה ניסתה לעשות מהלך דומה כנגד נתניהו בעבר...
הם כבר יבחרו בבלוגרית תורנית שתכתוב על הנושא ועדיף שתהיה מתחום מדעי הרוח.

                                                                      נתן  אשל


לא משנה אם תהיה להאשמה תקופת התיישנות, לא משנה אם זה שקר, גם כך לא מעמידים כיום נשים לדין על עלילת שווא..

עכשיו אדמונד לוי, שהיה בעבר חבר מפלגת הליכוד , זוכרים ? , יצטרך להוכיח ש'אין לו אחות'
וכולם יופתעו לפתע מהסולידריות , במחנה הלאומי , עם מחנה השמאל , כנגד אדמונד לוי ודו"ח לוי כולם בימין , יסבירו איך דו"ח לוי היא טעות היסטורית ואיך אסור ליישם אותו, כיוון שסוטה מין כתב אותו.

אנו רואים המחשה , הלכה למעשה לכך בימים אלו כשמרבית המחנה הלאומי מפקיר את נתן אשל לשחיטה כשרה בידי השמאל המתלהם...