חפש בבלוג זה

יום שבת, 24 באוגוסט 2013

הסכם "מפת הדרכים", עליו חתמה ממשלת הליכוד בשנת 2003, גרועה יותר מהסכם אוסלו.

ב-20 בנובמבר 2003, הצביעה מועצת הביטחון של האו"מ פה אחד בעד אישור מפת-הדרכים, תוך השמטה מכוונת של 14 ההסתייגויות של ממשלת ישראל.

החלטה זו עלייה הסכימה ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה מטעם הליכוד, אריאל שרון, מפר באופן בוטה את אחד הלאווים העיקריים של ראש הממשלה יצחק רבין: איסור מוחלט על מעורבות הבינלאומית בסכסוך הישראלי-פלסטינאי!

הסכם מפת הדרכים, היא החלטה שקיבלה על עצמה ממשלת שרון בשנת 2003 והיא אינה החלטה שנחתמה עם הרשות הפלסטינית*
בניגוד להסכם חתום, החלטת ממשלה לא מחייבת את הממשלה שלאחריה.
זכותה של ממשלה, לבטל החלטה קודמת.

מפת הדרכים, אינה אומרת מילה ביחס לשמירה על האינטרסים של מדינת ישראל.

להפך , לא זו בלבד שאין דאגה למדינת ישראל, ישראל נדרשת להקריב את האינטרסים שלה לטובת המדינה הפלסטינאית.

בוועידת הפיסגה בטאבה 2003

מפת –הדרכים מעניקה לקוורטט סמכות משפטית כוללת ליישום התהליך כשלהם סמכות בלתי מוגבלת להפעלת פקחים מטעמן בישראל וברש"פ.

בידי הקוורטט סמכות מוחלטת להחליט על התקדמות משלב לשלב במפת הדרכים.
יו"ר הקוורטט כיום, הוא ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר.

הקוורטט, הוא גוף הוקם ע"י ראש ממשלת ספרד בוועידה שקיים בשנת 2002, ומאגד בתוכו ארבעה גופים, שתפקידם לסיים את הסכסוך בין הישראלי-ערבי והם: הפרלמנט האירופאי, רוסיה, האו"ם וארצות הברית.

בחתימת ראש הממשלה שרון, על מפת הדרכים, ויתרה ממשלת ישראל על ריבונותה של מדינת ישראל.
מפת הדרכים שוללת ממדינת ישראל את זכותה הדמוקרטית הבסיסית לקבל החלטות על סמך שלמות המדינה ורווחת אזרחיה.
לא ממשלת ישראל ולא אזרחיה יחליטו מה טוב לישראל אלא הקוורטט.
הקוורטט וכול המדינות המשתתפות בוועידות הבינלאומיות שבחסותו, ייטלו לידם סמכות עליונה על הנעשה בתוך מדינת ישראל.

מפת הדרכים מחייה מחדש אלפיים שנות גלות ומחזירה את היהודים החיים במדינתם לסטאטוס של יהודים חסרי אונים התלויים בזרים.
מדינת ישראל תתגלגל לדמותו של "היהודי הגלותי", הנתון לחסדיהן של המדינות המממנות את הטרור הפלסטיני ומתחנפות למנהיגי הטרור.

בל נשכח שמדינות הקוורטט הן אותם מדינות שאשמות בשואה, אם בפועל ובין מתוך אדישות ואי מניעתה.
מפת הדרכים מהללת בלשון צחה את התמורות במהלך הפיכתה של הרשות הפלסטינאית למדינה הפלסטינאית שחוזה הקוורטט.

הגשמת חלום המדינה הפלסטינית והעם הפלסטיני (לפי מפת הדרכים), דורשת מיליארדי דולרים.
על מנת להבטיח הגשמה של יעדים אלו, מתחייב הקוורטט להשקיע הון בלתי מוגבל במדינה הפלסטינאית, בנוסף למיליארדים שהועברו כבר בעבר, שחלק ניכר מהכספים הופנה למימון הטרור של הרש"פ כנגד מדינת ישראל.

כשנשאל אפי איתם, שכהן כיו"ר מפלגת המפד"ל ושר השיכון והבינוי, כיצד הוא ומפלגתו היו מסוגלים לחתום על הסכם נוראי שכזה, גם מבחינם?
ענה אפי איתם לעיתונאי ששאל אותו שאלה זו: "אריאל שרון עבד עלינו, הוא שלח לנו פקס מטושטש במתכוון , כדי שלא נוכל לראות מה כתוב בתוכנו"
מפלגת המפד"ל על כול חבריה, חתמו על נייר מטושטש, בלי לדעת מה כתוב שם...

בהמשך להסכם "מפת הדרכים", הראשות הפלסטינאית תהנה מקרן השפע הזאת מבלי שיהיה עליה להתחייב לדבר בתמורה!
הכסף יימסר לרשות הפלסטינאית מבלי שיהיה עליהם לשאת בעול חובות כלשהו !

לעומת זאת על מנת לשכנע את ממשלת הליכוד להסכים למפת הדרכים, ארה"ב הבטיחה מענק בסדר גודל של מיליארד דולר, כשישראל מחויבת לנצל את החלק הארי לקניית מוצרים מחברות אמריקניות.
את יתרת הסכום המובטח למדינת ישראל, בסדר גודל של 7 מיליארד דולר,ארה"ב תספק בצורה של מתן בטחונות להלוואות שישראל תשיג בשוק החופשי.

למדינת ישראל אין חלק בקרן השפע, רק חוב שילך ויכביד על כלכלת ישראל ושפירעונו אינו בר-השגה בעתיד הנראה לעין !

נובע מהחלטת ממשלה זו, כי מדינת ישראל מוגבלת בפעילות ביטחונית הגנתית והתקפית כנגד מדינות שכנות לה.
היא אינה יכולה להגיב על ירי קסאמים מעזה או להחליט לתקוף את הכור האטומי באיראן, ללא אישור הקוורטט.


ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, סרב לבטל את הסכם מפת הדרכים, אף על פי שהיו לו מספיק הזדמנויות לבטלם, כשהפלסטינים פנו לאו"ם שיכיר בהם כמדינה, כהרשות הפלסטינית, לא מנעה את ההסתה ואת הטרור שיוצא מתחומה, כמתחייב בהסכם ואף עודדה אותו.

העיתונאי חגי הוברמן , שנחשב להיסטוריון של יהודה ושומרון ואחד מהבקיאים בכול ההסכמים שנחתמו בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, טוען לשאלה שהפניתי אליו בנושא, כי תוכנית "מפת הדרכים" שהייתה בנויה על לוח זמנים, מוכתב מראש, איננה רלוונטית עוד, לאחר שהרשות הפלסטינית, לא עמדה בלוחות הזמנים ולכן מפת הדרכים, אינה עומדת עוד על הפרק, מצד שני ראש הממשלה, בנימין נתניהו בשיתוף עם ציפי לבני, הסכימו ללכת למו"מ עם הרשות הפליסטינאית, על מתווה דומה לתוכנית מפת הדרכים.

השלבים במפת הדרכים היו:
בשלב הראשון: הרשות הפלסטינית מתחייבת לבטל את האלימות של ערביי יו"ש.
הרשות, תכתוב חוקה למדינה הפלסטינאית ובתמורה, ממשלת ישראל תספק סיוע הומניטרי ותפרק את כול המאחזים שנבנו מחודש מרץ 2001.

השלב השני-עד דצמבר 2001: המאמצים ימוקדו באפשרות יצירת מדינה פלסטינית עצמאית עם גבולות זמניים ומאפיינים ריבוניים, בהתבסס על החוקה החדשה, כתחנה לקראת הסכם קבע...

שלב שלישי והאחרון, עד סוף 2005: ההתקדמות לשלב השלישי תתבסס על החלטה פה אחד של הקוורטט ובהסתמך על פעולות הקוורטט.וזאת לאחר גיבוש רפורמה וייצוב של מוסדות הרשות הפלסטינית, פעילות ביטחונית פלסטינית יציבה ויעילה, ומו"מ ישראלי-פלסטיני שמטרתו הסכם קבע ב-2005 בוועידה בינלאומית.

ניתן להבחין כי מלבד אי העמידה בלוח הזמנים, הפעילות המשותפת של הקוורטט בשיתוף ארגון אש"ף וממשלת ישראל, התנהלה עד היום בהתאם לשלבים המוצגים במפת הדרכים, כשהמשא ומתן שמתנהל כיום בין ציפי לבני וסאיב עריקאת, בירושלים, הוא בהתאם לשלב השני במפת הדרכים, יצירת מדינה פלסטינאית בגבולות זמניים.


.
מקורות:


יום שבת, 3 באוגוסט 2013

מכתב תגובה לרוג'ר ווטרס


למרות שלאמך יש חבר יהודי ולך יש חבר יהודי ואפילו שהסבים של ילדיך הם יהודים (לטעמי הזהות היהודית תלויה בזהותם האישית שרכשו, יותר מהזהות של אימם), אני חושב שהתפיסה שלך לגבי הסכסוך, הערבי יהודי והדרך בה אתה מתאר את מדינת ישראל כאחד מכוחות הרשע בעולם, הוא הגורם לתפיסתך האנטישמית.
אולי זה הזמן שלך לתהות, למרות שגדלת בחברת ניצולי שואה, למה הדבקת את התווית הזו ליהודים.
זו לא שאלה של חבר אחד, או חבר של הורה או נגיד, שבן אחד, הם אלו שיוכלו לקבוע מי אנטישמי, אלא הפעילות שלך ומילותיך, הופכות אותך לאנטישמי.



אתה מתלונן שמדינת ישראל יוצרת אפרטהייד עם החומות שלה.
אני מתחיל לתהות אם אתה באמת מבין מהו המושג אפרטהייד ?

ערביי ישראל, שהפכו לפליטים לאחר מלחמת העצמאות וחיים בתוך המדינות הערביות במזרח התיכון, כמו סוריה, לבנון וירדן, נדרשים לחיות באזורים מיועדים, שנקראים בשם "מחנות פליטים".
הם לא מורשים להצביע בבחירות, לא זכאים להיות אזרחי המדינה ולא יכולים ללכת ללמוד באוניברסיטאות וכן הלאה....

בירדן, מרבית האוכלוסייה היא פלסטינאית, אף על פי שחלקם הוגדרו כירדנים ואחרים כפלסטינים.
מדינת ירדן, ביטלה לתושבי ירדן המוגדרים על ידה כ"פלסטינים", היינו ערבים מישראל, את האזרחות ומנעה מהם את הזכות ללמוד באוניברסיטאות, לא מאפשרת להם להחזיק במשרות מסוימות ולהשתתף בפוליטיקה וכן הלאה...
זוהי אפרטהייד !

כשהמצרים שלטו ברצועת עזה, לערביי עזה, לא אפשרו להקים פרלמנט עצמאי, הם לא הורשו, להחזיק דרכון מצרי וכן הלאה.
זה אפרטהייד!


רוג'ר ווטרס, באחד מהופעותיו

לשם השוואה, בתוך תחומי מדינת ישראל, לאחר מלחמת העצמאות, לא הוקמו מחנות פלטים לערבים.
ערבים ישראלים, רשאים ללכת וללמוד באוניברסיטאות, למעשה כמה ממנהיגי ערביי ישראל, הבולטים, נמצאים בארגון BDS שלוחץ על החרמת מדינת ישראל, למדו באוניברסיטאות בישראל.
זוהי פריבילגיה, שערביי ישראל, לא יוכלו ליהנות מהם במדינות ערב.

ערבים במדינת ישראל, יכולים לעשות עסקים בצורה חופשית, יכולים להצביע ויכולים לרוץ למשרות, יכולים להחזיק במשרות, מכול סוג שהו ויכולים לעבור לכול מקום אחר בתחומי מדינת ישראל...

אולי אתה לא מודע לסקר שנערכו במזרח ירושלים, שבו הערבים, תושבי מזרח ירושלים, היו צריכים לבחור בין שלושה אפשרויות:
1.      אין העדפה לשלטון פלסטינאי או לשלטון ישראלי.
2.      מעדיף את השליטה של הרשות הפלסטינאית.
3.      מעדיף את הממשל הישראלי.

ההתפלגות של התשובות לבחירה בין שלושת האפשרויות, לא היו זהות.
אבל הרוב העדיפו את האפשרות השלישית "מעדיף את הממשל הישראלי", מעניין.
הסיבה לכך, היא בגלל הזכויות שהממשל הישראלי מעניק לערבים, שלא יקבלו לעולם, תחת שלטון ממשל ערבי ושהם יודעים שלא יקבלו לעולם, תחת הרשות הפלסטינאית.

קבוצת ערבים, אמרו שהם יעברו לתחומי מדינת ישראל כשהשטח בו הם נמצאים, יימסר לשליטת הראשות הפלסטינאית.
איך מציאות זו קשורה להשוואת מדינת ישראל למדינת אפרטהייד? זה לא.

אתה מאשים את ממשלת ישראל שמנהלת אפרטהייד ברצועת עזה וביהודה ושומרון.
כיצד?



האם אתה מאמין בהכרזת תנועת BDS, שלמדינת ישראל, אין זכות קיום? 

מדינת ישראל היא לא כמו מדינת דרום-אפריקה, שבה קבוצה שאינה ילידת המקום, השתלטה על האוכלוסייה, ילידת המקום ואילצה אותה, בכוח לעבור להתגורר באזורים נפרדים לחיות עם זכויות נפרדות.

מדינת ישראל, היא מקור תושביה היהודים, למרות שרובם, עלו ממדינות אירופה ומדינות ערב שגובלות עמה וכמה מהם, חיו על אדמות עיר הבירה של מדינת ישראל.
באמנה הפלסטינאית, כתוב בפרוש, שכול מי שנולד לאב פלסטינאי הוא פלסטינאי ושומרת על זכותו לשוב למולדתו לתמיד.
למה היהודים, לא זכאים לאותם זכויות ?
למה יהודי אירופה, צריכים לוותר על מורשתם? בגלל צבע עורם ?


יהודי מרוקו

במשך יותר מאלף שנים, יהודים חיו באזורים שתחת שליטה ערבית, כאזרחים סוג ב', ללא זכויות.
למה לא אפשרו להם ממשל עצמי, כפי שמדינת ישראל מאפשרת, לפלסטינאים?
אתה מספיק זקן כדי להספיק לחזות בגרוש יהודי ערב, לאחר הקמתה של מדינת ישראל.

אתה בהחלט יכול לראות את חיי הדו קיום שקיימת  בהצלחה מרובה בערים מעורבות כמו : חיפה יפו, תל אביב ובמקומות אחרים בישראל, בניגוד מוחלט לחופש (או כמעט חופש), שניתנים ליהודים במדינות ערביות כמו ירדן, לוב, מצרים, איראן, עירק ולבנון...


שאל עצמך, אילו אומות, עוסקות באמת בטיהור אתני ?
אתה יכול לקרוא את מודעות השנאה, שמגיעות מהעולם הערבי, שמאשימות את היהודים שהורגים ילדים ומשתמשים בדם שלהם להכנת מצות לפסח ומאפים לחג הפורים.
האם אתה עיוור לכך ?

מה שמתרחש ברצועת עזה וביו"ש, זה לא אפרטהייד.
זהו פיקוח צבאי, מצב שחלקים מאזרחי מדינת ישראל מתנגדים לו ואף מתעבים אותו, אבל זהו מצב שחייב להתקיים, בגלל העוינות של העולם הערבי למדינת ישראל.
יחס טוב, יוצר שכנות טובה. במקום שאין יחס טוב לישראלים, או כך זה לפחות נאמר.
לא תהיה שכנות טובה. כול זאת תלוי בערבים.

מהרגע שממשלת ישראל קיבלה שליטה על רצועת עזה ויהודה ושומרון, הם התאמצו לשפר את רמת החיים של האוכלוסייה הערבית שם.
בעוד נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמינג'אד, האשים את ממשלת ישראל ברצח עם, תוחלת החיים של הערבים ביהודה ושומרון וברצועת עזה, עלתה ותמותת התינוקות ירדה. בשניהם מעבר לכול מדד ביחס למדינה ערבית אחרת במזרח התיכון.

בעוד שמצרים שמרה על עזה כמחנה פליטים גדול וירדן סיפחה, לאחר 1948, את שטחי יהודה ושומרון (ופיתחה את האזור כ"הגדה המערבית של ירדן"), ממשלת ישראל אפשרה לשני אזורים אלו להתפתח.

מחנה פליטים תחת השלטון הירדני

אם מיד לאחר תום מלחמת ששת הימים, בשנת 1967, מדינות ערב, היו מוכנות לקבל את ההצעה הישראלית, להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל, בתמורה לנסיגתה בחזרה לקווי 1967, לא הייתה קמה "רשות פלסטינית", בשטחי יהודה ושומרון, משום שהיא הייתה חלק ממלכת ירדן ורצועת עזה הייתה נותרת בשליטת ממשלת מצרים, כפי שהייתה תמיד לפני כן.

מדינת ישראל, יכלה לספח את יהודה ושומרון ורצועת עזה, למדינת ישראל ולהפוך את תושביה לאזרחים מדרגה שנייה, לאלץ אותם להיות אזרחי מדינת ישראל, אבל הם לא עשו זאת !
כול בקשתנו היא שהם יפסיקו לנסות להשמיד את מדינת ישראל.
זה נראה כמעט רצח עם או שואה שממשלת ישראל כול הזמן הואשמה בביצועה.

האשמות הם לפעמים משווים את פעילות ממשלת ישראל לנאצים.
אתה טוען שאתה מודע לפשעים הנתעבים והאידיאולוגיה של הנאצים.
האם אתה רואה זאת במדינת ישראל ? או שאתה פשוט מתעלם ומסרב לקחת אחריות, על הוצאת דיבה על מדינת ישראל, מתוך נוחות?
המופתי של ירושלים, לא רק העביר מידע עבור המשטר הנאצי, אלא שלח חיילים עבורם והתערב באופן ישיר, כדי למנוע את הצלתם של אלפי ילדים יהודים.
הוא נחשב לגיבור בעולם הערבי וע"י עראפת ואבו מאזן.


המופתי של ירושלים, בפגישתו עם היטלר

האם זה אומר משהו לך ? רבים מאלו שאתה חברת אליהם, מתכחשים לקיומה של השואה, שהנשים כמו החברים של אמך, עם המספרים המקועקעים על זרועותיהם, משקרים על מה שקרה, או יותר גרוע, כי הם  שיתפו פעולה עם הנאצים כדי להרוג יהודים, כדי שיוכלו לגנוב את אדמתם.
האם זה מפריע לך?
אם נשים אלו חיים היום, מה לדעתך, תהיה תגובתם, להצהרה כזו ?
באילו מדינות או אוכלוסיות, ישנה פעילות אקטיבית ומסעות פרסום מתמשכות, כדי להכפיש את האחר, באופן שהוא דומה לאידיאולוגיה הנאצית ?
אילו מדינות מכריזים על כוונתם להשמיד את האחרים, כעם וכמדינה? איזו מדינה, הכריזה על רצונה להסיר כול עקבות של עם אחר מקרבם? לא מדינת ישראל.

אני מבין שאתה רוצה ליראות חיים טובים יותר לערביי ארץ ישראל.
אני יכול להבין שאתה רוצה לראות את ערביי ישראל מורשים להקים ממשל עצמי, כמו שכול עם אחר מעוניין לעשות.
אלו מטרות שמשותפת לרבים במדינת ישראל.

יהודי פולין מובלים לגאי ההריגה

אבל אתה מעלים עין מהשנאה וחוסר היושרה שמפוזרים בתוך הטענות לחיפוש אחר צדק ואתה פעיל בעיסוק באג'נדה שאינה עושה שימוש בחשיבה ביקורתית, כדי להבדיל בין מה דברי אמת לבין דברי השמצה.
אתה שופט את מדינת ישראל, ע"י סטנדרטים, שאתה לא משתמש כלפי שום אומה אחרת. זוהי אנטישמיות, ללא קשר לחברים של אמך, החברים שלך והסבים של הילדים שלך.

אל תסתתר מאחורי כתפיהם, כי זה לא איך אדם מגדיר עצמו.
תתייחס לפעילותך ותשפוט עצמך לפיהם, משום שלפי זה העולם ישפוט אותך.



יום רביעי, 31 ביולי 2013

ירושלים כמרכז מטרופוליני

בסיום מלחמת העצמאות , הפכה העיר ירושלים מהעיר הגדולה והמרכזית בארץ ישראל, מהמאה ה-19, לעיר מחולקת, שיצרו שני ערי ספר חסרות חשיבות.

בעקבות המלחמה נהרסו הישובים היהודים המעטים שהיו סביב לירושלים, בפרוזדור ירושלים, שממערב לירושלים, נותרו חמישה ישובים יהודים  ובדרום העיר, קיבוץ רמת רחל, נשאר בשליטת מדינת ישראל.



ירושלים, נותרה עיר קצה, חסרת חשיבות, ביחס לשאר ערי הארץ..
למרות הכול הוחלט בתחילת שנות ה-50 , להכריז על העיר ירושלים כבירת מדינת ישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים, אוחדה העיר ירושלים מחדש, בוטלו הגבולות ותחומיה המוניציפאליים הורחבו, עד לנמל התעופה עטרות בצפון והיא שימשה שוב כעיר ראשית בשדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל.

איחוד העיר ותנופת הפיתוח יצרו מקורות תעסוקה חדשים וביקוש נרחב לידיים עובדות.
הנהנית העיקרית מכך הייתה האוכלוסייה הערבית במרחב, שנהרה לירושלים מחברון בדרום ועד לרמאללה בצפון.


בסביבות ירושלים הייתה בנייה ערבית נרחבת.
במרוצת שנות השבעים נבנו בעיירות ובכפרים הערביים סביב ירושלים כ-6,000 מבנים חדשים.
רובם בנייה פזורה על שטחים גדולים ללא תכניות מתאר.

בנייה כזו מאפשרת תפיסת שטחים נרחבים ע"י מספר מועט יחסית של מבנים ומשפחות.
בכך אמנם מקשים על ההתיישבות היהודית במרחב אבל גם מונעים ביצוע תכניות פיתוח של מערכות כבישים ותשתיות, דבר המקשה לספק שירותים לאוכלוסייה הערבית.

בשנות השבעים החלה העיר המורחבת לתפקד כמרכז לאזור מטרופוליני.
התהליך התבטא בכמה תופעות: רצף בנייה מרמאללה בצפון ועד מדרום לבית לחם; יוממות של האוכלוסייה הערבית, אל המרכז המטרופוליני לתעסוקה ולמסחר; התפתחות שכונות חיצוניות וערי לווין המתפקדות כפרוורי שינה, בעוד שמקורות התעסוקה נמצאים בעיר המרכזית.

                                                      דרך חברון בשנות ה-70


היוממות גרמה למעבר מכפרים ועיירות ערביים רחוקים אל המרכז המטרופוליני.
במרחב ירושלים הייתה הגירה כזו במיוחד מאזור הרי חברון.
לעומתם תושבים, ערבים וותיקים של מזרח ירושלים יצאו אל מחוץ לעיר כדי לשפר את תנאי מגוריהם, ואולי גם כדי ליהנות ממסים נמוכים יותר.

בקרב האוכלוסייה היהודית מתרחשת תנועה של יציאה מהמרכז אל פרוורי המגורים, אל ישובים ותיקים בפרוזדור ואל השכונות החדשות סביב העיר הוותיקה.

העיר ירושלים, תפקדה במהלך שנות ה-70 כעיר יהודית ללא עורף יהודי...

השינוי התחולל בהדרגה משנת 1975, כאשר החלה תנופת ההתיישבות ברחבי יהודה ושומרון.
תחילתה בגרעין אלון מורה, ובעקבותיו התארגנו קבוצות נוספות להתיישבות באזורי יהודה ובנימין, קבוצות אלו ראו בירושלים את המרכז העירוני של יישובם, בעקבות לחצים חוץ ממסדיים נוסדו בשנת 1975 הישוב עופרה מצפון לירושלים ומעלה אדומים ממזרח.



בשנת 1977 הוקמו גבעון, בית חורון, בית אל, מצפה יריחו וחלמיש. משנת 1975 ועד שנת 1991 קמו במרחב ההשפעה של ירושלים בבנימין 27 ישובים, ביהודה 26 ישובים ובבקעת הירדן 8 ישובים, ובסך הכול 61 ישובים יהודיים, 12 מהם עירוניים ויתרם ישובים קהילתיים.

יחד עם 13 הישובים הוותיקים יותר, יש מדרום, מצפון וממזרח לירושלים 73 ישובים יהודיים.
עם 54 ישובי הפרוזדור יש במרחב ההשפעה של ירושלים 126 ישובים יהודיים, בהם כ-115,000 נפש, המאורגנים בשבע מועצות מקומיות ובשש מועצות אזוריות.
  
תוך 17 שנה התפתחו סביב ירושלים שלושה מעגלים של ישובים עירוניים בתפרוסת רחבה.
תהליך שברגיל דורש עשרות שנים, התרחש בצורה מואצת ביותר, כתוצאה מתאום בין השקפות פוליטיות אידאולוגיות, לחצים מ"למטה" וצרכים ושאיפות של האוכלוסייה לפרוור מורחק.
להתיישבות החדשה יכלה להיות השפעה רבה על אופי המרחב והפיכתה של ירושלים לעיר מטרופולינית המוקפת ערים יהודיות וערביות כאחת.


המטרה אמורה הייתה להתבטל האנומליה של עיר יהודית, המהווה מרכז מטרופוליני, למרחב ערבי בלבד.

ולהפוך את  בירת ישראל כמרכז כלכלי, תרבותי ומנהלי למרחב גדול מיושב יהודים, התורם לחיזוקה הכלכלי והביטחוני.

הקמת הישובים היהודיים סביב ירושלים הרחיבה והעמיקה את תחומי ההשפעה של העיר, הן מבחינת גודל המרחב המטרופוליני והן בתפקוד העיר כמרכז מטרופוליני.

הרצון של חלקים בעם לחלק את העיר ירושלים, כחלק ממדינה פלסטינאית, שלדעתם אמורה לקום על גב ההר של השומרון וחבל בנימין, יפגע בעורף העירוני של העיר ותפקידה כמרכז לאזור מטרופוליני לאוכלוסייה היהודית ובהמשך תהפוך לעיר יהודית, המהווה מרכז מטרופוליני, למרחב ערבי בלבד.

וכך זה יימשך, עד שהעיר ירושלים, תחזור להיות עיירת ספר, חסרת חשיבות, כפי שהייתה עד שכבשנו אותה בשנת 1967.

הדוגמה הכי בולטת, היא גוש קטיף, שמאז שננטשה ע"י תושביה היהודים, לא פרחה יותר, אלא הפכה לאתר אימונים של החמאס.






יום שני, 29 ביולי 2013

המהלך המדיני של בנימין נתניהו

עוד ביולי 2012, נקבע בסיומו של מו"מ חשאי שהתנהל בירדן, לשחרר את רשימת המרצחים, עם הדם על הידיים והיא כוללת נסיגה לקווי 1967, 

סאיב עריקאת ועו"ד מולכו נפגשו עשרות פעמים בעמאן, אבל הרחק מהפרוטוקול ורק עיתונות זרה דיווחה על פגישות אלו,
בפגישה חשאית של אהוד ברק בעמאן, עם אבו מאזן ועבדאללה, עו"ד יצחק מולכו, הציג לסאיב עריקאת, הצעה לגבולות המדינה הפלשתינית, ממנה ניתן להבין כי היא תואמת לתוואי גדר ההפרדה.

עו"ד מולכו, סאיב עריקת ובנימין נתניהו.

עו"ד מולכו, הבהיר לסאיב עריקאת כי ישראל לא תבצע מחוות לפני קיומה של פגישה בין נתניהו ליו"ר הרשות, אבו מאזן, אך תסכים להודיע עליהן לאחר פגישה כזו ואולי במהלכה. 

במהלך מפגשים אלו, העיתונות הזרה דיווחה מפי המקורות הישראליים והדיפלומטים המערביים כי נתניהו מוכן להתחיל בשחרור הדרגתי של קבוצת האסירים שאותה דורשים הפלסטינים.

ישראל נענתה באופן חלקי לדרישות הפלסטיניות, לשחרור המחבלים הכלואים בבתי הכלא והתנתה את ביצוע המחוות בפרישתן על פני כמה פעימות.
בשלב ראשון, מיד לאחר הפגישה בין נתניהו לאבו מאזן, ישוחררו 25 אסירים ועד סוף השנה ישוחררו השאר בארבע פעימות.

בעמאן סיכם נתניהו עם הילארי קלינטון על המחווה הזו בנוסף לאחרות,
כמו מסירת נשק לאנשי הביטחון המסכל של אבו מאזן ונסיגה קטנה, עוד לפני הנסיגה הגדולה..
הכול היה סגור כבר לפני חודשים.

שר האסירים הפלסטיני, עיסא קראקע, אמר, בעקבות העסקה לשחרור האסירים הפלסטינים, ע"י ממשלת ישראל, כי "הסכמת ממשלת ישראל לשחרר 104 אסירים היא הישג גדול שמחזק את השלום הצודק באזור ומהווה צעד בדרך לשחרור שאר האסירים בבתי הכלא".
הוא הוסיף כי שחרור האסירים ייצא לפועל חודש אחרי תחילת המו"מ ובמספר פעימות. 

השר לשעבר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, אשרף אל עג'רמי, הוזמן לכנס יוזמת ז'נבה שיתקיים בכנסת, בתאריך 10/07/13 ואמר: "התקיימו בעבר שיחות של בכירים פלסטניים עם נתניהו והוצע לו משא ומתן להסכם על בסיס גבולות 67.

עד היום נתניהו לא ענה"

נתניהו סרב לאשר, את דבר קיום הפגישה.

מתוך כנס יוזמת ז'נבה שהתקיים בכנסת

מתחת לאף של המחנה הלאומי, נתניהו ניהל את המגעים החשאיים מתוך ביתו.
הוא בטח הרעיף עליהם המון גלידה..

נשיא המדינה שמעון פרס, ערך בשנה האחרונה, מספר מפגשים עם המר"ן עובדיה יוסף.
לא ידוע מה סוכם בפגישות אלו, אבל לפי דברי ג'יבריל רג'וב לאתר " כיכר השבת" , שבו אמר על עובדיה יוסף: 'הרב עובדיה יסייע לשלום'. 



מדבריו ניתן לכאורה להסיק כי נחתם דיל עם הרב עובדיה יוסף שבמסגרתו, בנו של הרב עובדיה יוסף, דוד יוסף, יהיה הרב הספרדי הראשי ובתמורה, מפלגת ש"ס תתמוך בנסיגה לקווי 1967.

לאחר שהסתיימו המגעים החשאיים, החלו המגעים הגלויים, בין סאב עריקאת לבין ע"ד מולכו, בהשתתפות ציפי לבני והמתווך האמריקני, מרטין אינדיק, ששימש פעמיים בעבר כשגריר ארה"ב בישראל.

מרטין אינדיק עם חברים: נעומי חזן ואברהם בורג

מרטין אינדיק, הנו יו"ר המועצה הבינלאומית של הקרן לישראל החדשה - שתי"ל (NIF) שמממנת בין היתר את מחסום ווטש, יש דין,
עיר עמים, עדאללה, שוברים שתיקה, סולידריות שייח' ג'ראח..
מרטין אינדיק, עומד בראש עמותה של הקרן החדשה שנקראת  ONEVOICE
שימו לב:  מי ה"מומחים" של  ONEVOICE  ?


מרטין אינדיק וסאיב עריקת, חברים בעמותה ONEVOICE

בין היתר אבישי ברוורמן, מרטין אינדיק וכן גם נציג הרשות הפלסטינאית, ד"ר סאב עריקת.

מרטין אינדיק, הוא המומחה של האמריקנים למשא ומתן של הישראלים עם הרשות הפלסטינאית.


מנגד , בראש הנציגות הישראלית, ניצבת שרת המשפטים: ציפי לבני.
ציפי ליבני, כשעמדה בראש מפלגת קדימה, השתתפה בכנס של "התנועה הירוקה", מיסודה של הקרן החדשה, בתאריך-31/1/11 בסמינר הקיבוצים, בשם "בונים סוציאל- דמוקרט"

מפלגת "התנועה הירוקה"

בהמשך דרכה הפוליטית, בבחירות האחרונות רצה ברשימה משותפת, בה היו חברים נציגי התנועה הירוקה ושארי מפלגת קדימה, שנקראה בשם "מפלגת התנועה", שהיא קיצור של "התנועה הירוקה"

סביב שלחן המשא ומתן, ישבו שלושה חברים שהמשותף להם, היא זיקתם לקרן החדשה: מרטין אינדיק, סאב עריקת וציפי ליבני ועוד עו"ד שכבר מכיר את הנפשות הללו.
בכול מקרה העיסקה כבר ניסגרה מזמן, עכשיו מתחילה ההצגה..

יוני נתניהו

לא להתפרץ, יש מקום לכולם, אומר הסדרן ונשאר רק להיזכר בדברי יוני נתניהו ז"ל, אחיו של ראש הממשלה:


אני מעדיף לחיות כאן תוך לחימה מתמשכת מלהיות חלק מן העם היהודי הנודד. כל מקרה של התפשרות יגרום לקרוב הקץ. כיוון שאין לי כוונות לספר לנכדים שלי על מדינת־היהודים במאה העשרים כעל אפיזודה חולפת וקצרה באלפי שנות נדודים, אני מתכונן להאחז כאן בכוח רב."
"
מה מצער, שאיננו יכולים להשיג שלום! הרי רק בזה רוצים כולנו, בסופו של דבר. פשוט, אין לנו עם מי לדבר."
"
אני מאד רוצה בשלום; הרי אין זה אהוד עליי לחיות על החרב – חיים, שפירושם להרוג ולנסות שלא להיהרג. אך אני פסימי לגבי האפשרות של שלום תמידי בין הערבים ובינינו."
"
אין לי ספק בכלתנו ובכוחנו וברצוננו להישאר כאן במשך זמן רב כל־כך עד שנהפך לעובדה מוגמרת. גם אין לי ספק, שלערבים אין ולא תהיה היכולת להזיז אותנו אפילו שעל. אבל יש לי ספק בנכונותו של העם להמשיך להקריב קרבנות לטווח ארוך."



סייעה בהכנת הכתבה , אילנה שלתיאל.

יום שלישי, 23 ביולי 2013

מאבקו של גואל הקרקעות, אריה קינג, בשטח E1

שטח E1 או בשמו המלא East-1 , הוא השם שהעניקה מדינת ישראל לשטח בן 12 ק"מ רבועים, 12,000 דונם, בין ירושלים למעלה אדומים .

גבולותיו הם: במזרח - מעלה אדומים; בדרום - נחל אוג וכביש 1, מתחמי שבט הג'האלין והשכונות אלעיזריה ואבו דיס; במערב - עיסאוויה, המורדות המזרחיים של הר הצופים והשכונות ענאתא וא-זעיים; בצפון - כביש 437.

השטח כלול כולו בשטח C בתוואי עוטף ירושלים ומנוהל מוניציפלית על ידי עיריית מעלה אדומים.


מתחילת שנות ה-80 מרבית שטחי E1 הוכרזו כאדמות מדינה.
רק סמוך לשנת 1988 קבוצות של שבט הג'הלין החלו להתיישב בשטח E1 ועל אדמות סמוכות.‏
בשנת 1989 חתמו נציגי השבט על הצהרה שהם שוהים על אדמת מדינה באופן זמני ובסמכות המנהל האזרחי לפנותם בכל עת.

בשטח E1 ישנו שטח גדול בצפונו של השטח (כ 5 אלף דונם), שנמצא בבעלות יהודית פרטית שמחקה שהממשלה תאשר את תוכניות המתאר לפיתוח האזור.


בשנות ה-90 ישראל ייעדה את השטח לצורך בניית שכונות למגורים ופרויקטים נוספים שייצרו רצף התיישבותי בין ירושלים למעלה אדומים, אולם הפרויקטים הוקפאו בלחץ אמריקני בגלל העמדה של הרשות הפלסטינאית, שרואה בשטח E1 חלק מהרצף ההתיישבותי שלה שמחבר את שכם, דרך רמאללה, אל העיר בית לחם.

אתר מתקופת הברזל (בית ראשון), ברקע, שכונת עיסאוויה.

במרכז השטח נמצאת דרך עתיקה חצובה בסלע מתקופת בית שני.
לאורכה בורות מים מתקופת בית המקדש הראשון, שרידי מבנים ומערות מגורים.

גם ללא שטח E1 הרש"פ, יכולה ליצור רצף טריטוריאלי בין אזור בית לחם לרמאללה, דרך ביקעת הורקניה, שעוברת באזור נבי מוסא.
כמו כן אין בעיה לערביי האזור לבנות באזור הכפר עיסאוויה, שנמצא באזור E1


הכפר עיסאוויה

מכאן נקל להגיע למסקנה כי מטרת הרשות הפלסטינאית, היא לא ליצור רצף טריטוריאלי בין רמאללה לבית לחם, דרך שטח E1, אלה ליצור רצועה מעובה של התיישבות ערבית דוגמת רצועת עזה, שתיצור חזית לחימה מול ירושלים, שתידחק את רגלי השליטה הישראלית מירושלים, מערבה.

אם תרצו "פתחלנד", תוצרת ירושלים..

לממשלת ישראל , יש את כול האישורים הנדרשים, כדי לאפשר לעיריית מעלה אדומים, להתחיל לבנות מבני ציבור ולסלול דרכי גישה אליהם.