חשד להלבנת הון, בדוחות של יוזמת קרן אברהם.

ביום שבת 31 במאי השנה, התיישבתי וכתבתי מאמר על משטרת ישראל, פרי מחקר שלי.
לכול מי שמעוניין לקרוא אותו, יכול להקליק כאן.

היו לי המון מגיבים למאמר הזה שזעזע רבים.
אחד התגובות המעניינות, הייתה למעשה מסקנה שעולה מהמחקר שלי, שבלי לשים לב, נחשפתי לה.

בדו"ח של קרן אברהם לתאריך 31 בדצמבר, שנת 2013, מופיע נתון שחוזר על עצמו גם בשנים עברו, ניתן לראות זאת גם בדוחות משנת 2010 ושנים נוספות.

משטרת ישראל נוהגת לתרום מדי שנה בין 50 אלף ש' ל-115 אלף ש' לקרן אברהם.
כך ניתן לראות  בעמוד 8, בדוחות הכספיים, כאן  או בדו"ח של שנת 2012 כאן
ומי שמחפש עוד, יכול לבדוק כאן וכאן.
לא ברור לי אם תרומה של כסף ציבורי לארגון לא ממשלתי, מותר על פי חוק הלבנת הון, שחוקקה בכנסת בחודש אוגוסט , שנת 2000. 
כנראה שזה מותר.

הדוחות הכספיים ובהם תרומה של משטרת ישראל

אך מיד בהמשך הדוחות הכספיים, מדווח כי קרן אברהם, מעבירה פרויקטים בהיקפים של בין חצי מיליון ש' ועד מיליון וחצי , (משתנה בין דו"ח שנתי למשנהו*) משגרירות ארה"ב למשטרת ישראל.

הפרויקטים עוסקים ביחסי ערבים- משטרה, תחת השם "שיטור בחברה שסועה", שעל טיבם של הפרויקטים והיקפם, עסקתי במאמרי הקודם כאן.

הכספים שמועברים ע"י שרירות ארה"ב לפרויקטים עבור משטרת ישראל, הוא כסף "צבוע", היינו יש לו ייעוד ולכן קרן אברהם, לא יכולה להסיט חלק מהכספים למטרות אחרות, אלא להעביר את כולו לייעודו, למשטרת ישראל.

תרומת שגרירות ארה"ב למשטרת ישראל

התרומה המקבילה של משטרת ישראל לקרן אברהם, בעקבות הדברים האמורים, מעוררת תהיות.
האם מדובר בתשלום של משטרת ישראל עבור הפרויקטים, שקרן אברהם נוהגת להעביר למשטרת ישראל?
כי אם אז, מדובר בעבירה פדרלית של קרן יוזמת אברהם, שרשומה בארה"ב.
ואם משטרת ישראל תרמה את הכספים לקרן, ישנה אפשרות, שמשטרת ישראל עברה על חוקי הלבנת הון.

תרומה שמועברת למשטרת ישראל

על פי דו"חות ישות זרה שקרן יוזמת אברהם, מחויבת לפרסם.

ב2012, העבירה הקרן, 1,213,615ש' למשטרת ישראל.

ב2013 העבירה הקרן, 1,010,934ש' למשטרת ישראל.

כך או כך אחד מהגופים, עבר על החוק והעסקה נראית עסקה אפורה של בעלי עניין.
בשעה שמשרדי הממשלה נאבקים על תקציבים, משטרת ישראל שבשנים האחרונות נמנעת בעקביות מלהתלונן על התקציבים שלה (היכן הפגנות של ארגון "נשות השוטרים" שהיו כאן בעבר?), מוצאת זמן לתרום לארגונים לא ממשלתיים, בעלי אג'נדה פוליטית, שנתמכות ע"י אישות זרה, כגון שגרירות ארה"ב ושגרירות בריטניה.
העסק נשמע ונראה מריח וכנראה שכך הוא.

משחק מכור

מה קורה כשזוג מתחיל לריב בצעקות באמצע מסעדה או אולם אירועים לפני כולם?
תשומת הלב של הנוכחים תופנה אליהם והם יהפכו, בעל כורחם, לנושא השיחה לכמה רגעים של זוגות רבים, למרות שאיש מהנוכחים לא זכה להכירם לפני כן ולא משנה אם ישנו איזו דמות אחמ"ית מפורסמת, שנמצאת באותו רגע באולם....
ומה אם הזוג ביים את הריב ?
במקרה כזה, ההצגה היא על חשבוננו...

קחו שתי מפלגות שינהלו וויכוח על נושא אחד עקרוני שידווח בכול כלי התקשורת, כמו לדוגמה, בעד ונגד נסיגה מיהודה ושומרון, בעד ונגד הפרטת מערכת החינוך, בעד ונגד ייצוא הגז ועוד ועוד…
ותראו כיצד העם מתחלק לשני מחנות, אחד לצד של ה"בעד" והשני לצד של ה"נגד".
איש לא יתמוך במפלגה אחרת שלא לקחה חלק בוויכוח והאזינה לו מהיציע…
כך למשל, מפלגת "עצמה לישראל", שלא נטלה חלק בוויכוח על המחאה החברתית בבחירות של 2013, לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה לכנסת... .

הבעיה מתחילה כששני המפלגות שכול אחד מהם מיצג דעה פוליטית מנוגדת לשנייה, למעשה שייכת לאותם ה"בעלים", היינו, שני המפלגות, שהם תחת אותו ארגון, שמימן אותם וייסד אתם.
מטרת הארגון שעומד מאחורי שני מפלגות שזהות באג'נדה שלהם ובקו המחשבה, אבל מביעות בסוגיות מרכזיות, דעות מנוגדות לכאורה זו מזו, היא להביא מקסימום מצביעים ותומכים לשני מפלגות אלו.
את השיטה הזו המציאו האמריקנים בארה"ב והיא יובאה לארץ, בסיוע של יועצי בחירות אמריקנים.

ישנם המון דוגמאות שהציבור נחשף להם בשנים האחרונות שיכולים להמחיש את השיטה.
הדוגמה המובהקת והמוכרת לכולם, היא מערכת הבחירות לכנסת בשנת 2004.
אריאל שרון, יו"ר הליכוד, מתנגד לנסיגה מגוש קטיף והקמת גדר הפרדה שאלו היו הרעיונות שהעלה במהלך מערכת הבחירות, עמרם מצנע, יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה.
הסוף ידוע לכולם: אריאל שרון נבחר להרכיב את הממשלה שבמהלכה, הוא מיישם דווקא את מצע הבחירות של עמרם מצנע . לינק כאן.

השיטה קיימת ופועלת כול הזמן ובכול רגע נתון:
את מפלגת יש עתיד הקימו שלמה דוברת ודב לאוטמן ז"ל שניהם בכירים בהנהלת הקרן לישראל חדשה.
בין חברי המפלגה, נמנים גם שר החינוך שי פירון , שאף הוא היה מנכ"ל עמותת הכול לחינוך, שדב לאוטמן ז"ל עמד בראשה ובין חבריה הייתה רחל ליאל, מנכ"לית הקרן לישראל חדשה..
גם מפלגת התנועה הוקמה ע"י "התנועה הירוקה", עמותה ששייכת לקרן החדשה.


אז הנה לכם מערכת בחירות שבסיומה נבחרו לכנסת, שני מפלגות: מפלגת התנועה ומפלגת יש עתיד, שלשניהם יש את אותו "אבא ואימא", שהם הקרן לישראל חדשה.
הצליחה הקרן לישראל חדשה הצליחה להחדיר כמה פעילים שלה למפלגות נוספות.
חברת הכנסת סתיו שפיר, וחברת הכנסת מרב מכאלי,

שניהם פעילות מטעם הקרן לישראל חדשה במפלגת העבודה.
ויש כמובן דוגמאות נוספות. שלרוב קשה להוכיח אותם והם מתגלים בדיעבד, לאחר תקופה, כשהאירועים חולפים ואז צפות ועולות העדויות מהשטח…

מידע נוסף כאן וכאן.

כשחברת הכנסת תמר זנברג, פעילת בקרן החדשה לישראל וח"כ עמרם מצנע, שניהם פעילים בקרן לישראל חדשה, יצאו בהתקפה כנגד שר החינוך שי פירון, על תוכנית של עמותת "הכול לחינוך", שבבעלות הקרן לישראל חדשה, שדורשת הפרטה במערכת החינוך והעברת כספים לעמותות קבלן שכולם חברות בתאגיד IVN, ששייך לקרן החדשה.
הם למעשה ניהלו קרבות בתוך "המשפחה", יד ימין נאבקה ביד שמאל...
בצורה כזו מפלגים את העם בין כמה מחנות שאת כולם מנהלת הקרן לישראל חדשה, מה שמאפשר לה לשלוט בתהליכים הפוליטיים ולהוביל מהלכים עם קונצנזוס רחב בעם.

כיצד אפשר לנצל את המהלכים האלו כדי להעביר חוק בחקיקה בכנסת?
שולחים את אחד מחברי הכנסת מטעם עם הצעת חוק "הזויה" שכול שאר חברי הכנסת ובמיוחד המפלגה היריבה ששייכת לאותה "משפחה", תתנגד לה .
שני המפלגות נכנסות לעימות שבסופו של דבר בעקבות משא ומתן מתוקשר, הם יגיעו לפשרה שבעצם היא הצעת החוק שאותה ביקשו הגוף את שני המפלגות להעביר מלתחילה...

ג'ורג' סורוס מול שלדון אדלסון

גם בנימין נתניהו ראש משלת ישראל למד את "הפטנט" הזה, הרי אף הוא התחנך על ברכיה של אמריקה.
בצורה כזו הוא הצליח להעביר בממשלתו את ההחלטה בשנת 213, לשחרר מחבלים עם דם על הידיים, בהתאם לדרישתו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, כשאת ההפגנות של המתנגדים לשחרור מחבלים, ניהלו פעילים מטעמו ואנשי שלומו מאחורי הקלעים.

זו הסיבה שההפגנה הראשונה כנגד "הפעימה" הראשונה לשחרור מחבלים,
לא התקיימה במוצאי השבת בכיכר רבין בתל אביב בפני קהל גדוש, כי אם למחרת, ביום ראשון, בשמונה בבוקר, מול הכנסת.
לא הגיעו יותר מ30 מפגינים, אבל זה הספיק כדי לייאש את המוחים בימין שהתנגדו לנסיגה ולרכך את חברי הממשלה שהתנגדו לעסקה שרקם נתניהו עם ג'ון קרי.

השיטה הזו מאפשרת לבעלי הבית לשלוט במהלכים הפוליטיים ולהבטיח את שלטונם.
ממש כמו בקזינו אחד ענק, בו ציבור הבוחרים, לא תמיד מרוצה מהתוצאות, לעתים הוא מפסיד ולעתים מרוויח, אבל "הבית" תמיד מנצח.

במצב כזה שואלים אותי מה נשאר לנו לעשות בתוך משחק ה"מטריקס" הזה.
בעיקרון המשחק ברובו הוא משחק מכור.
ישנם כשניים שלושה שחקנים מרכזיים, שאת רובם אתם מכירים: ג'ורג סירוס והקרן החדשה, שלדון אדלסון, מרטין שלאף...

כול אחד ואחד מקהל המצביעים, שיושב בבית וניזון מכלי התקשורת, שאף היא לא בהכרח משקפת את מה שמתרחש באמת במקומותינו, צריך תמיד לאתגר את עצמו ולא לקבל את המציאות כפי שהיא כמובנת מאליה.

התנועה לאיכות השילטון, אינה איכותית

"התנועה לאיכות השלטון", מצאה היכן נמצא הכסף...

לטענת התנועה, איש העסקים היהודי יוסף בוכמן, הוא האחראי לגזלת כספינו.

כמובן שהיא לא מסתירה מאיתנו שום פרט, על היותו ממוצע גרמני , פשוט שואה.

תיאור הפשע מלווה בצילום של בוכמן, כשהוא נראה בדיוק כפי שהייתם מצפים מארגון אנטישמי לתאר יהודון עשיר:  איש עסקים אוכל ושובע ושותה יין, על רקע ההזנחה העירונית.

תמונה זו שמלווה את המאמר מזכירה קריקטורה בדר שטיימר.

תמונה זו שווה אלף מילים ומעידה יותר מכול, על הלך הרוח בארגון.

וכך התנועה לאיכות השלטון כותבת:

"לאחרונה היגשנו את ההתנגדות שלנו יחד עם אדם טבע ודין לעיסקת הדולפינריום – בעסקה הזאת המיליארדר היהודי-גרמני יוסף בוכמן עשה את עיסקת חייו וזאת באדיבות עיריית תל אביב ומדינת ישראל.

עשרות שנים החזיק בוכמן במתחם הדולפינריום והזניח אותו, ורק לאחרונה ניאות להגיע לעיסקה עבור הפינוי שלו ותראו איזה עיסקה נדלנית בוכמן עושה –עבור פינוי הנכס שמוערך בשווי של 42 מיליון ש"ח, הוא יקבל זכויות נדל"ן עצומות המוערכות בשווי 1.3 מיליארד ₪ (!!!) – פי 31 (!!) מגובי הנכס שהחזיק וגובה של פיצוי בגובה של 1.2 מיליארד ש"ח וזאת לבניית מתחם משולב של מגורים, מלונאות ומסחר – עם שני מגדלי ענק בין רחובות הכובשים והרברט סמואל שינתקו את תושבי תל אביב מהים ויהרסו להם את הנוף"

משהו לא מסתדר לכם עם המספרים, כי נזכרתם שאך לא מזמן נחתמה עסקה בין עיריית תל אביב לתשובה,  שלפיו מכרה העירייה את מתחם שוק בצלאל, עשרות דונמים תמורת 5 מיליון דולר?

כנראה שלא טעיתם ומשהו שם באגף הנכסים, של התנועה לאיכות השלטון, שותה הרבה ויסקי...

השאלה היא מה שווי השוק של הנכס.

אנו למדים על הדרך כי אנשי התנועה הזאת מתמחים גם בשמאות...

שכונת מנשייה בתל אביב.

יוסף בוכמן קנה את השטח של הדולפינריום ואת הזכויות (68%) של מגרש החניה מעיריית תל אביב בשנת 1961 (32% מהנכס, נשארו בבעלות העירייה).

על המגרש ישבו עבריינים ופולשים שונים, היו בתים ומבנים זמניים , זכר לשרידי שכונת מנשייה ששכנה במקום.
בוכמן בנה את הדולפינריום ולאט לאט פינה את השטח מהפולשים .
לקח לבוכמן כמעט 50 שנים לממש בעלות על השטח .
כמובן שהעירייה שבבעלותה 32% מהשטח לא נקפה אצבע ובוכמן הוא זה שניהל את כל הליך הפינוי .
(בוכמן הוא לא הטיפוס שהיה כדאי להתעסק עמו וחלק מהפולשים שהיו מבכירי העולם תחתון נאלצו להתפנות לאחר שהמבנים עליהם השתלטו נשרפו ועלו באש).

היום כשהשטח פנוי העירייה חתמו על עסקה עם בוכמן שלפיו יירכש הדולפינריום ע"י עיריית תל אביב שתשלם לבוכמן גם את ההוצאות המשפטיות של הפינוי .
יחד עם זאת העסקה מאד משתלמת לעירייה כי היא אמורה להרוויח מאות מיליונים ממס ההשבחה.
כך שהתנועה לאיכות השלטון טועה בגדול.
יתירה מזאת, למר בוכמן עומדת הזכות לתבוע את התנועה לאיכות השלטון, על הכפשת שמו.

התנועה לאיכות השלטון טוענת כי הם "שומרים על האינטרס הציבורי".
אינטרס שאותו הם קובעים, בלעדית  ואז כופים אותו על שאר הציבור.
מתי בדיוק הפסקנו להתייחס להחלטות של נבחרי ציבור ועברנו לפעול על פי הוראות מכל מיני ממונים ומגני ציבור מטעם עצמם?

האם זהו דמוקרטי?
הרי בחרנו אנשים שיבצעו מדיניות, מי לעזאזל בחר את הג'ינג'י,עו"ד אליעד שרגא, מהתנועה לאיכות השלטון, לנהל פה את המדינה?
באיזה זכות הם מפקיעים מידי נבחרי הציבור- האנשים שאנחנו בחרנו שינהלו את המדינה- את הזכות לקבל החלטות ולבצע אותן?

קרבנות אזרחים, בעת מלחמה.

מתוך מסמכים שוויקיליקס חשף בשנת 2010, על מחקר שבצע ארגון הצלב האדום הבינלאומי.
מהמחקר עולה כי האזרחים, נשאו בעיקר הנטל, של הלוחמה המודרנית.בממוצע, בכול המלחמות מאז אמצע המאה ה-20, נהרגו 10 אזרחים, על כול חייל הרוג וזאת בניגוד מוחלט, לקרבנות מלחמת העולם הראשונה, כשלכול 9 חיילים הרוגים, אזרח אחד נהרג.

פליטי מלחמה מסוריה

זה מעורר שאלה מתבקשת: אם אזרחים באופן שיגרתי, הם 90% מכלל הנפגעים במלחמות המודרניות, מדוע העולם מזועזע משיעור האזרחים הנפגעים במלחמה בין ישראל לחמאס, אשר אפילו על פי אומדנים מוגזמים של החמאס, היה נמוך במידה ניכרת?

אם צה"ל יקבל את הסטטיסטיקה הזו, אז אילו שאינם לוחמים היוו במבצע עופרת יצוקה, רק 39% מההרוגים של החמאס.- פחות ממחצית מהשיעור הסטנדרטי, שצוין ע"י הצלב האדום הבינלאומי.
גם ארגוני שמאל רדיקלי, הצביעו על שיעור נפגעים, מקרב האוכלוסייה האזרחית, במבצע עופרת יצוקה, שנמוך בהרבה מ-90%.

על פי בצלם, צה"ל הרג 1390 ערבים במבצע עופרת יצוקה, כולל 759, שאינם לוחמים, 349 לוחמים ו-248 שוטרים של החמאס, שבאופן מוזר סווגו כמי שאינם לוחמים ו-321, שמעמדם לא נקבעגם על פי נתונים אלו, האזרחים מהווים רק כ-74% מההרוגים ואם ארגון בצלם, היה מחשיב את שוטרי החמאס כלוחמים, כי אז, אחוז האזרחים בעזה, שנהרג ביחס ללוחמים, היה צונח ל-56%!נתון נמוך מהאומדן של הצלב האדום.

אבל למרות זאת, ישנו לקח, הרבה יותר חשוב.כל זמן שהמחבלים יודעים שלחימה בין אזרחים, יגרמו לגינוי כלפי ממשלת ישראל, - בגלל שהפגיעה באזרחים היא שהיא בלתי נמנעת , יהיה להם את כול הסיבות שבעולם, להמשיך לעשות את זה- לכל אחד מקרבנותיהם שמעזים להילחם בהם, בחזרה.

לקח שניתן ללמוד כאן: אם המבקרים באמת רוצים לשנות את הנורמה הזאת, הם חייבים להפסיק עם דפוס הפעולה הזו, שמאוד ריווחי עבור המחבלים.

* תרגום מאמר שפורסם באתר  Commentary - WikiLeaks and the Gaza War

ממבצע חומת מגן למבצע צוק איתן.

לפני מבצע "חומת מגן", יו"ר הכנסת, אברהם בורג ששימש, הזהיר מפני אלפי הרוגים לכוחותינו.בפועל נהרגו רק 32 לוחמים ישראלים, שהפסיקו מעגל דמים של אוטובוסים מתפוצצים שגבו כ-1500 קורבנות ישראלים.

זה לא הפריע לאברהם בורג להפגין עם כמה עשרות אנשי שמאל, כנגד מבצע חומת מגן, שהחל בעקבות הפיגוע במלון פארק, בשנת 2002.מיותר לציין, שלא כמו במקרה של סגן השר לשעבר, דני דנון, אברהם בורג לא נידרש להתפטר מתפקידו כיו"ר הכנסת ולא פוטר ע"י ראש ממשלת הליכוד באותה תקופה, אריאל שרון.

בספר שכתב ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, טען כי שאף להמשיך במבצע "עופרת יצוקה" עד הכרעת חמאס והפלת שלטונו.
להערכתו, המטרה הייתה בת השגה במחיר סביר, וגם במסגרת זמן הגיונית.

במהלך ימי המבצע חשף אולמרט, שנעשו עליו מניפולציות פוליטיות על ידי גורמים פוליטיים, ביניהם שר הביטחון ברק, שטען בעזרת דו"ח שהגיש לו, כי אלפי ישראלים יהרגו במבצע זה.
אולמרט ביצע בדיקה מטעמו בפיקוד הדרום ובדרגי הפיקוד הנמוכים יותר, וגילה כי מדובר בהערכת אבדות צנועה בהרבה ובמסגרת זמן קצרה יחסית ולכן התעקש להמשיך במבצע.
ובאמת בסך הכול נהרג רק לוחם צה"ל אחד בכול המבצע.

ככול שיותר ישראלים, יפגינו כנגד כניסה למבצע קרקעי בעזה, כך ארגון החמאס ידרוש מחיר גבוהה יותר עבור הפסקת האש, בדיוק באותה צורה שזה עבד במו"מ על שחרור החייל החטוף, גילעד שליט.ככול שיותר ישראלים דרשו את שחרורו, כך ארגון החמאס ייקר את מחיר שחרורו.
בסופו של דבר, דווקא אלו שמפגינים וכותבים כנגד כניסה של צה"ל למבצע קרקעי, יובילו את ראש הממשלה בפועל להורות על מבצע קרקעי...


למי שלא מבין עדיין, תפקידו של צה"ל להגן על תושבי מדינת ישראל.בארץ, יש כאלו שנוטים לחשוב, שההפך הוא הנכון, תפקיד אזרחי המדינה להגן על לוחמי צה"ל.

המדיה החברתית, מהווה כיום תחליף למוקד 100

חשבתי שחשוב לכתוב את המאמר הזה, בעיקר כדי לשנות לציבור את התפיסה בעידן הרשת החברתית.
כול מה שאני מספר כאן, הכול קרה במציאות ושום דבר לא לקוח מהדמיון.
מפאת צנעת הפרט, לא ציינתי את שמות האנשים המעורבים באירוע.

לפני כשנתיים, אולי יותר, מתקשר אלי תוך כדי נסיעה, חבר שהיה קשור לעסק שניהלנו ביחד, בחצות הלילה מאלעד ומספר לי שאחיו שהיה נשוי ואב צעיר לילד, נסע לתקן את רכבו בצהריים לרמאללה ומאז לא חזר לביתו והקשר אתו נותק מאז.

גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי"ד, יהא זכרם ברוך.

הוא שאל אותי אם יש לי רעיון, מה לעשות?כי המשטרה אמרה לו להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה והוא כרגע בנסיעה עם הוריו, בדך למשטרת ראש העין ....
אני הצעתי לו, היות שהיה כבר בנסיעה, להמשיך למחסום בית"ר עלית ולבדוק עם כוחות הביטחון במקום..הוא התרצה והמשיך בנסיעה לשם.

אני עם המעט שיכולתי לסייע בנדון, לקחתי ממנו את הפרטים של אחיו וכתבתי סטאטוס בפייסבוק וצייצתי בטוויטר, (מיותר לציין שבאותם ימים, למשטרה לא היה נציג ברשת החברתית ולא היה ניתן לתייג אנשים) על דבר היעלמו ופרטיו האישיים...

לאחר נסיעה של כחצי שעה שבטח נראתה לו כנצח, הוא הגיע למחסום ביתר והרים אלי טלפון...
הוא שאל אותי, בקול מוכה הלם, אם יש לי קשרים בשב"כ...?עניתי לו שחוץ מכתיבת סטאטוסים ברשתות החברתיות-כלום, מה כבר קרה?

הוא השיב לי, שהוא נמצא בצומת בית"ר עלית וממתינות לו במקום מלא כוחות צבא, יחידות מיוחדות, שב"כ ימ"מ ומי לא וכולם ידעו את שמו ואת כול הפרטים על אחיו....

בהמשך, המשטרה בצעה איכון לסלולארי של אחיו והתברר שהאיכון הראה על הימצאו בקום מגוריו...
השוטרים חשבו שחלה טעות באיכון, אבל אביו של הנעדר, חשב באינטואיציה שלו, שעליו לנסוע לבית בנו ולחפש אותו שם.
הסוף היה, שהתברר שהאח חזר עייף לביתו ונכנס לאחד החדרים, בלי שאשתו וילדיו ישימו לב ונרדם...

אבל לא לשם כך סיפרתי את הסיפור.
אם אופיר שער, אביו של הי"ד גיל-עד שער ז"ל, היה מעלה פרסום במדיה החברתית, שבנו נעלם ותרם חזר, הוא היה חוסך זמן יקר!
זה בדיוק, כמו שקורה, כשאנו נתקלים בסטאטוס של נער, שכותב שהוא הולך להתאבד...התגובה יותר מהירה, מניסיון.

תאגיד המחקר הבינלאומי ראנד (RAND)

תאגיד ראנד, הוא תאגיד ללא מטרות רווח, שמעסיק ציוותי חשיבה, שהוקם כדי להציע מחקר וניתוח ממצאים לצבא ארה"ב, ע"י דאגלאס, חברה לייצור מטוסים, במאי 1946.

בהמשך המכון הופרד מתעשיית המטוסים דאגלאס והפך לעצמאי בפעילותו...
ההון הראשוני שניתן לחברת ראנד, על מנת לממן את פיצולה, ניתן ע"י "קרן פורד".

מאז 1950, מכון המחקר RAND , סייע בקבלת ההחלטה לגבי מדיניות ארצות הברית במגוון רחב של נושאים, וביניהם: מרוץ החלל, עימות נשק גרעיני בין ארה"ב לברית המועצות, בריאות לאומית, תוכניות רווחה והמהפכה הדיגיטלית.
תרומה הבולטת ביותר עשויה להיות הדוקטרינה של הרתעה גרעינית על ידי הרס הדדי מובטח (MAD), שפותח תחת הדרכתו של אז שר ההגנה רוברט מקנמרה ומבוסס על עבודתם עם תורת משחקים..

כיום ראנד מאוגד כעמותה ללא כוונת רווח, לפי הצהרתם "לקידום מטרות מדעיות, חינוכיות, וצדקה והכל לרווחתו ולביטחונם של הציבור האמריקני."
המשימה המוצהרת שלו היא "לעזור למדיניות שיפור קבלת ההחלטות באמצעות מחקר וניתוח", באמצעות "ערכי הליבה של איכות המחקר והאובייקטיביות שלה".

הוא ממומן ע"י ממשל ארה"ב, תעשיית הבריאות, אוניברסיטאות, תאגידים פרטיים ואנשים פרטיים.
ראנד, הרחיב את פעילותו לעבודה עם ממשלות אחרות, קרנות פרטיות, ארגונים בינלאומיים וארגונים מסחריים, בשורה של נושאים ביטחוניים.
בראנד מועסקים כ1700 עובדים ויש לו סניפים נוספים, על הקיימים בארה"ב, בקטאר, באנגליה, ובריסל.

קרדיט: עיתון כלכליסט

מכון ראנד נחשב כמשפיע ביותר על הממשל האמריקני ומשקף את הדעות של הממשל האמריקני.
בין העמיתים היותר מפורסמים, שהיו שותפים במכון ראנד, ניתן למצוא את הנרי קיסינג'ר, קונדליסה רייס, דונלד רמספלד.
נשיא ומנכ"ל תאגיד ראנד, החל משנת 2011, הוא מייקל ד. ריץ', שהוא גם חבר המועצה ליחסי חוץ . חבר דריקטוריון בקרן האוניברסיטאיתUCLA לחינוך.

מייקל ריץ

מייקל ריץ, תמך כבר ב2005, בהיותו חבר הנהלה בכירה בראנד, בהקמתה של מדינה פלסטינאית .
ראנד כבר ערך מחקר בשנת 2005, על פי בקשתו של מייקל ריץ, עבור הרשות הפלסטינית,
שהועבר גם לאיחוד האירופאי לממשל האמריקני ולממשלת ישראל.
בתחקיר טען ריץ, כי הקמתה של מדינה פלסטינאית עצמאית תפחית את השנאה של מדינות ערב כלפי ישראל ולכן היא חיונית לביטחון מדינת ישראל.
תאגיד ראנד, המליץ במחקרו לבנות כביש מהיר וחיבור תשתיות בין עזה ליהודה ושומרון.
מחקר מקיף שערך צוות חוקרים ממכון ראנד האמריקני, במימונה של משפחת נזריאן, על משק החשמל בישראל, בסוף שנת 2009.

ראנד קבע כי העלאת מחיר החשמל לצרכן ב-30%-40% היא "הצעד האפקטיבי והמוכח ביותר לריסון הביקושים בצריכת החשמל" .
בעקבות מסקנות הדו"ח, חברת החשמל העלתה את תעריפי החשמל...

באוקטובר שנת 2010, מכון ראנד בהזמנת, השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' ושר האוצר, יובל שטייניץ', החל לערוך מהלך ניהול חסר תקדים במשטרת ישראל, שכלל גיבוש אסטרטגיות ונוהלי עבודה חדשים במשטרה, תחת פיקודו של המפכ"ל דודי כהן.

הדו"ח שעלה 1,600,000$, נערך במימון משפחת נזריאן, קרן רוזלינד וארתור גילברט, שתורמת גם לקרן לישראל חדשה, איש העסקים סטנלי פיליפ גולד, שתורם אף הוא לקרן לישראל חדשה ומי שמימן בשעתו חלק מעמותות אהוד ברק, כשהחליט לרוץ בשנת 2000 לרשות הממשלה.

במסגרת הכנת הדו"ח, מכון ראנד בחן את יעילות משטרת ישראל ואת מבנה הכוח שלה.
נוסף על כך, בדק המכון לגבי תהליכי הרכש, הבינוי וההצטיידות שלה.
הדו"ח של מכון ראנד נכתב במשך שנתיים, תחת השם "היוזמה הישראלית בתאגיד ראנד"

סטיבן פופר- חוקר במכון ראנד

הדו"ח של מכון ראנד על משטרת ישראל, פורסם ע"י כלי התקשורת, בחודש יולי 2013.
את הדו"ח חיבר סטיבן פופר – חוקר בכיר ומנהל ביוזמה הישראלית בתאגיד ראנד.
דני קריבו, ראש אגף התכנון במשטרה, הוא בין האחראים על יישום מסקנות הדו"ח בפועל.

צוות החשיבה האמריקני קבע כי הציבור הישראלי נוטה לראות את המשטרה בעין ביקורתית , במידה רבה, בביטול , בדרך כלל רואה את הצבא ושירותי הביטחון באור הרבה יותר חיובי.
במקביל, כוחות השיטור בארץ, חייבים ללבוש מספר כובעים שונים, בעת ביצוע תפקידים שונים, שבארצות הברית למשל, הוא נחלתם של כמה גופים נפרדים - כגון ה-FBI , הרשות לאכיפת חוקי סמים , המכס, הרשות להגנת הגבולות והלשכה של הפיקוח על אלכוהול, טבק וכלי נשק .
תפיסה שלילית זו כבר מעודדת קומדיות קלסיות ישראליות שהמשטרה יוצרת כמו השוטר אזולאי ותרבות ישראלית כללית של חשדנות כלפי סמכות.

החוקרים האמריקנים דיווחו כי המשיבים בסקרים שנערכו בציבור הרחב מראים כי הציבור הישראלי, לא רואה את המשטרה כמושחתת , כאשר ביקשו את דעתם של הכוח.
כמו כן אמרו לחוקרים, שהם האמינו שהמשטרה הייתה מוצלחת בלחימה בצורות שונות של פשע במדינה.

תפיסה זו מתבטאת בדו"ח אשר קובע כי "התפיסה נמשכת כי המשטרה מתפקדת תמיד בצורה מקצועית ולא במידה מספקת כדי לספק ביטחון".

הדו"ח מוסיף כי האזרחים לא מרגישים שיש למשטרת ישראל גישה של שירות לקוחות כדי להתמודדות עם הציבור ושלקציני המשטרה נוטים להפלות חלקים מסוימים של האוכלוסייה.
והכוונה של החוקרים הייתה לערבים.

על פי הדו"ח, תפיסה ציבורית חיובית של המשטרה, ניתן יהיה להשיג ע"י שימוש בתהליכים הוגנים וצודקים שאינם משתנים על רקע מוצא גזעי או אתני של אזרחים, כמו גם על ידי הפגנה של מתן דין וחשבון ציבורי ותחושת ההגינות בתפקוד המשטרה.

סטיבן פופר קרא בדו"ח למשטרה לעבור ממדיניות של הרתעה פשע לאסטרטגיה קהילתית יותר ליצירה של הרתעה ממוקדת.

המחקר גילה גם כי למוצא אתני ודתי הייתה השפעה מכרעת על התפיסה של משטרה.
ערביי ישראל דיווחו כי אכיפת החוק בארץ מתייחסת לאזרחים לפי המוצא אתני, כלי רכב וההתנהגות שלהם.היותו של אדם חרדי או דתי לאומי, שיחק תפקיד בתפיסה של המשטרה גם כן.עם זאת, הערבים ישראליים היו המגזר היחיד שהביע את האמונה כי מוצאו האתני של האזרח מילא תפקיד בטיפול שהוא או היא קיבלו מהמשטרה.

ניסוי בבדיקת אכיפת המשטרה בכבישים דרך המצלמה הראו כי בעוד שלמשטרה נראה שהיא נמצאת בשליטה ב75% מאינטראקציות בשטח, בינה לבין האזרחים, ב25% מהם נתפסו השוטרים כשהם עוסקים באיזשהו ויכוח עם חבר שלהם וב60% מהאינטראקציות עם האזרחים, השוטרים לא נראו ככאלו שמנסים לפתור את הבעיה.
על פי המחקר, הצילומים הראו כי גם כאשר המשטרה נראתה מכובדת, האינטראקציות לעתים קרובות מסתיימות בוויכוחים לא מכובדים.

המכון הכין למשטרת ישראל תוכנית בשם "תוכנית מפנה".
התוכנית זכתה להכרה בין לאומית בכנס מפכ"לים שהתקיים בהולנד, בחודש יולי 2013.
בהתאם לתוכנית מפנה, של מכון ראנד שהותאם לתפיסה החדשה שהנחילה קרן יוזמת אברהם, במשטרת ישראל, התפיסה השתנתה מעבודת שיטור במדינת הלאום היהודי, לשיטור במדינה שבה אין לאומיות יהודית, שהכינוי שלה הוא "מדינת כול אזרחיה".

מכון ראנד (RAND) זכה בשנת 2011, במכרז הממשלתי לסיוע ויעוץ בגיבוש אסטרטגיה ארוכת טווח למשק הישראלי.
העיתונים הכלכליים – גלובס, כלכליסט ודה מארקר , דיווחו בצהלולים, על זכייתו של מכון ראנד במכרז.
בחלק מהעיתונים, דאגו לצטט בכיר במשרד ראש הממשלה שאמר "הייתה תחרות קשה מאוד והיו הצעות מצוינות שיתחרו חזק, אבל ההחלטה נפלה פה אחד".
שום עיתון לא דאג להזכיר שזהו אותו מכון מצליח, שלמרות מחקריו האסטרטגיים, באמריקה פרחה בועת נדל”ן, היו הונאות ענקיות בשוק המניות והחובות של ארה"ב לסין הגיעו לשיאים חדשים...

מכון ראנד נוהג להטות את המלצותיו לטובת הממסד ובכך הוא מהווה אמצעי עבור הממסד, לכפות את עמדותיו, מבחינת, מכון מחקר אובייקטיבי, נטול פניות קבע זאת.

בפבואר 2012, פרסם מכון ראנד, מחקר בהזמנת הממשל האמריקני, על יחסי ארה"ב-ישראל-איראן,
המכון ממליץ למנוע בכל דרך את האפשרות שישראל תפעל צבאית נגד איראן בגלל הפגיעה הקשה שתהיה לכך על מעמד ארה"ב בארצות הערביות בכלל ובאיראן בפרט.

המכון ממליץ להמשיך לפעול כנגד התחמשות גרעינית של איראן אולם בשום אופן לא באופציה צבאית, אלא בשילוב המשך הסנקציות .
והיה אם איראן תצטייד בנשק אטומי, ההמלצה היא לפעול להגבלת כמות הפצצות ומניעת השימוש בהן.
ההמלצות מפרטות את הדרכים למניעת תקיפה ישראלית באמצעות שימוש בחבילת תמריצים עם סנקציות וכן שימוש בצמרת הבטחונית הישראלית לפעול נגד האופציה הצבאית.
המחקר מתייחס כמה פעמים למאיר דגן ראש המוסד לשעבר כבעל ברית חשוב לממשל האמריקני לעמדות אלו.

לסיכום, אחד מהדרכים בהם הממשל האמריקני משפיע על חיינו, הוא בעזרת מכון המחקר שבבעלותו, מכון ראנד.
תחת המושג "מכון אובייקטיבי", הוא משפיע על ניהול הכלכלה שלנו, ביטחון הפנים והיחסים בין ממשל ארה"ב לממשלת ישראל.